רווקות מאוחרת בקרב דתיות לאומיות
סיפורה של רווקה דתיה- מתמודדת עם הרווקות המאוחרת ועם שמירת הנגיעה
שמה עלמה, נפגשנו בדירתה בקטמון, דירה מתוקה, מזמינה, הכיסאות שונים אחד מהשני אך הגיבוב הזה נותן תחושת פוסט- סטודנטיאליות נעימה. היא גדלה בבית דתי מספרת על תוכנית חיים ברורה שהייתה לה כילדה. היא רצתה ללכת לשרות לאומי, לעשות משהו משמעותי, אחר כך לעשות תואר, ולהכיר מישהו, נחמד ומיוחד, עם רקע תורני, אח"כ להקים משפחה, ו... ו..., ואז היא משתתקת, מחייכת באירוניה ואומרת- ופתאום אני בת 31, ועדיין רווקה. שלא תביני! השנים מאז הן שנים מלאות חיים, הרפתקאות ומורכבות. היא למדה המון שומעים זאת בשיח , בשפה, עזבה את בית ההורים עברה לדירה שכורה, הכירה המון חברים והם לה כמו משפחה. איתם נמצאת בשבתות, ובחלק מהחגים, איתם טסה בקיץ לחו"ל, הם שם בשבילה, לשמוע את האנחה לאחר דייט נוסף סתמי נורא. היא קנתה לה אוטו קטן, עמו נוסעת בחירות , אך משהו בתוך כל זה תקוע, תקוע, איפה הוא? מה עם זוגיות?
היא ניסתה כל מיני דברים והלכה 40 יום לכותל לתפילה, אומרים שזו סגולה בדוקה, היא מחייכת , נבוכה. מדברת אל אלוהים גם מתוך מיטתה, מיטה וחצי אך ריקה וגדולה, שואלת את עצמה איך לעזאזל זה קרה? למה זה המסע שהוא נתן לה, ניסיון קשה, מוזר. מקבלת , משלימה , כועסת , תוהה. שבת הבאה שבת משפחתית, עם האחיינים הגיסים שהיא אוהבת נורא, אבל שכולם ככה ביחד והיא.. טוב לפחות היא יכולה כבר להרשות לעצמה להשכיר חדר פרטי בעבורה, ובמוצ"ש היא כבר תחזור לחברה, ואולי שווה שוב לנסות עם ההוא שכמעט היה?
היא לא תכננה לגעת באף גבר מלבד בבעלה, אבל הלילות הארוכים, הבדידות והשנים... אז היא נגעה, נתנה בה לגעת, וזה בלבל והכאיב והיה נעים ומנחם, ויש אשמה ויש כעס, ויש איזו שהיא השלמה, זה לא החלום זו המציאות אז אם כבר אז לחיות בכל העצמה.
מאמינה שיהיה בסדר, וזה יגיע ועם החתונה אולי הכול יתבהר, והיא תבין למה, ואולי ככה תגיע אחרת, מבינה יותר, עצמאית , מודעת, (וגם מאד מאד יפה, אני חושבת בשתיקה) . אז היא מרימה מבט מחייכת , שואלת: עד החתונה זה יעבור? מה את אומרת? אז גם אני שותקת , מחייכת, לו יכולתי לדעת , הייתי עונה.
אני ועוד שלוש מחברותיי לספסל הלימודים פגשנו שמונה "עלמות" כאלה לצורך מחקר ללימודים. נשים מדהימות ובעלות סיפורי חיים אישיים וייחודיים, גישות ותפיסות מגוונות. דיברנו איתן לעומק עלהרווקות והתמודדות עם שמירת הנגיעה ואלה הממצאים העיקריים אותם מצאנו:
קשיי הרווקות וההתמודדות עימם
כל הנשים הביעו קושי בהתמודדות עם הרווקות. לצד קושי אינסטרומנטלי, רוב הנשים הדגישו את הקושי הנפשי, הטומן בחובו רגשות שליליים. רגשות שעלו באופן תדיר בראיונות היו- כעס, ייאוש, בדידות, תחושת חוסר, כמיהה למשהו לא ידוע, מרמור, מחשבות מורבידיות, תסכול, תקיעות, חסך מיני, אי-שלמות, אי מימוש פוטנציאל אישי/ נשי/ הורי/ זוגי ועוד. ק. "זה לא קל לראות את כולם מתקדמים בחיים שלהם ואצלך אתה יודע שמשהו נתקע, משהו לא זז!".
רובן מתמודדות ע"י הדחקת ההיבטים השליליים, תוך התמקדות מודעת בחיובי. ק. "משתדלים לא להיכנס לזה כדי לא להכניס את עצמינו לדיכאון או לעצב, משתדלים מאד מאד להיות בשמחה".
פיתוח וגיבוש זהות עצמית
לצד הקשיים, כל הנשים תיארו מרחב אישי מתפתח המתאפשר הודות לרווקותן. רחוק ממסגרת מחייבת, מתאפשרת התמודדות עם האמת הפנימית, עם ערכים הנבחנים במרוץ החיים השוחק והיכרות עצמית מחודשת. בתהליך זה עולות וצפות שאלות זהות, ערעור על תכנים חברתיים ופיתוח תובנה אישית. רוב המרואיינות דיווחו על תהליכי למידה ופיתוח אישיים אשר התרחשו עקב היותן רווקות, תהליכים שבתחושתן לא היו יכולים לקרות אם הן היו במערכת יחסים ובנישואים.
התפתחות מקצועית
לצד ההתפתחות האישית, רוב הנשים סיפרו גם על התפתחות מקצועית. הן הצביעו על הקריירה שלהן כגורם מרכזי ומהותי בחייהן בו הן ממקדות את האנרגיה שלהן ועליו הן נשענות.
דימוי עצמי נמוך בשל הרווקות
רוב המרואיינות הביעו סממנים של חוסר בטחון ודימוי עצמי נמוך כפועל יוצא של תפיסת רווקותן. ת.-"אישה לבד לא קרויה אדם. זה לא שאנחנו רווקות ורואים את זה עלינו ישר זה כתוב לנו על המצח".
קשיים במציאת בן זוג
כל הנשים הלינו על קשיים במציאת בן זוג. מתוך הראיונות עולה כי הקשיים המרכזיים הם:
-
קושי עקב הגיל- רוב המרואיינות ציינו את הגיל כגורם ברווקות. גיל 30 נחווה כגיל שבו הסיכויים למציאת זוגיות קטן יותר מבעבר. יש יותר ייאוש, יותר מרמור, יותר בדידות. א.- "שנת רווקות בגיל 30 היא לא אותה שנת רווקות בגיל 26... אני מתחילה להיות מרירה, ממורמרת על החיים, מסכנה, אין לי כוח לאף אחד. "
ב. פערים תפיסתיים והתנהגותיים בין גברים ונשים- רוב הנשים ציינו פערים בין הגברים לנשים. חלק ממרואיינות ציינו כי הגברים של היום לא מתנהגים בצורה גברית, הם חסרי ביטחון, הם מתנהגים בצורה לא מתאימה לגילם ועוד. החוויה של חלק מהנשים היא כי בעוד הנשים מנצלות את הרווקות לפיתוח אישי ומקצועי הגברים לא מפתחים עצמם דבר המשפיע עליהם לרעה. ת.- " אני מרגישה שאנחנו יותר טובות מהם. אנחנו באיזשהו מקום מצליחות להתפתח גם כשאנחנו לבד. באופן אישי. והם נראה לי הרבה יותר קשה להם להתפתח לבד."
ג. חשש להכניס מישהו חדש לחיים – מכיוון שראיינו נשים שהצהירו כי הן חיות את חייהן, חיים מלאים ומגוונים היו מספר מרואיינות שציינו את החשש להכניס מישהו נוסף לחייהן. מישהו נוסף שהן יצטרכו להתחשב בו, לחיות איתו, להתחשב בו, לפעול לפי השיקולים שלו ועוד. ת.- " לפעמים אני חושבת איזה התמודדות זה קשר להכניס גבר לחיים שלי זה יכול להיות סיוט". א. -"מאוד מפחיד אותי שמישהו ימחק אותי, יבוא וימחק אותי".
ד. חששות מקרבה ומאינטימיות – מספר מרואיינות ציינו כי הן חוששות מיצירת אינטימיות. כמובן שקושי זה הינו גורם משמעותי ביכולתן להיכנס לקשר זוגי משמעותי. ממצא היה מפתיע מכיוון שהן היו חברותיות מאוד, יצרו קשר מהר, שיתפו בחייהן ונוצרה אווירה אינטימית בראיון. חביבה הסבירה את הממצא כך- "אני מאוד חברותית ותוך עשר דקות אני יכולה להכיר אנשים ולשבת איתם ולהיות החברה הכי טובה שלהם אבל זה לא מתוך חיבור אינטימי."
ה. פערים בשמירת נגיעה – החוויה של רוב הנשים הייתה שיש פערים בתפיסה של שמירת הנגיעה בין רווקים ורווקות. רובן חוו מגברים שפגשו ניסיונות למגע כבר בפגישות ראשונות ובאופן לא מותאם לסיטואציה ולחוויה. י.-"יש משהו במעבר הזה שהם שנים לא שמרו נגיעה והיום כן או שהם שנים שמרו והיום לא ומשהו שם נפרץ ולא בצורה מותאמת".
רווקות וזהות נשית
הנשים העידו על עצמן כי הן נשים עצמאיות וחזקות. חלקן הסבירו כי הן נשים חזקות מכיוון שאין להן ברירה, אין להן על מי להישען. בנוסף, רובן הדגישו את חוסר היכולת שלהן לאפשר לעצמן להרגיש חלשות משום שהן לא מצויות בזוגיות שיכולה לאפשר להן זאת, כמו שאומרת ת. "אני צריכה גבר כדי לאפשר לעצמי להיות הכי נשית הכי שבירה הכי פגיעה. היום אני לא יכולה לאפשר לעצמי ".
היותן נשים חזקות נחוותה לעיתים באופן שאף פוגע ביכולתן להשיג מערכות יחסים כי גברים מפחדים או מתקשים להיות בזוגיות עם נשים חזקות. ח. "גברים שאמרו לי שאני גדולה עליהם, שקשה להם מנשים חזקות שיש אנשים שמרגישים אממ שבזה שאני בן אדם חזק זה קשה להם".
כמו כן החוזקה נחווה לעיתים כתכונה שלילית ודרך ההתנהלות כהתנהגות בעלת מאפיינים "גבריים". תמר הגדירה זו כך: "אני מרגישה שבאיזשהו מקום היום כאילו אני בעצם צריכה למלא לעצמי פונקציות גם של גבר וגם של אישה כי אני צריכה לשרוד בעולם הזה...."
זהות נשית ושמירת נגיעה
גורם נוסף שהשפיע על תחושת הנשיות ועל הזהות הנשית הוא שמירת הנגיעה. הנשים ששוחחנו איתן הן דתיות שחונכו על איסור שמירת נגיעה. רובן דיברו על הכאב הכרוך בהעדר מגע אינטימי, הקושי נובע בשל איסור ההלכתי. רובן בעיקר דיברו והעלו בכאב רב את המצב בו הן נמצאות ללא זוגיות יציבה שבה הן יכולות לזכות לאינטימיות ולקרבה שהיא בעצם צריכה לתת ולאפשר להן את תחושת הנחשקות והנשיות שלהן, י. "היו איזה שנתיים בהן חשבתי איך אני חווה את עצמי כנשית, במיוחד שאין לי בן זוג".
נראה שהעדר הזוגיות וחוסר במימוש אינטימיות, יחד עם הבשלות המינית הקיימת, בשלות שלא באה לידי ביטוי מביא לחוויה של תקיעות ועמידה במקום. דווקא בשל היות נשים אלה נשים חזקות, העדר זוגיות והעדר מימושן את מיניותן, מעורר תחושות קשות ואף, לא פעם מעיב על שאר ההישגים שיש להן ועל זהותן הנשית.
הרווקות ושמירת הנגיעה, כניסיון- "יש סיבה לכל המסע הזה"
רבות מהנשים הציגו את הרווקות בתור ניסיון שהן צריכות לעמוד בו, לשאלות למה זה קורה? ולמה דווקא אני? תשובת ה"ניסיון" נדמה שנותנת איזה שהוא פשר למקום הלא ברור והכואב בו הן נמצאות. הניסיון ניתן מהקב"ה והוא אמור להוביל אותן למקום כלשהו, מקום טוב יותר, גם אם הן לא ממש יודעות מהו כרגע. רובן האמינו כי זה הדרך שהאל בחר להן והן צריכות לנסות ולהלך בדרך הזאת, כשעצם התפיסה וההליכה בדרך מהווה לימוד: תמר- "זו הדרך שהקב"ה סולל לי ואני מנסה ללמוד ממנה מה שאני יכולה".
מול שמירת הנגיעה עולים רגשות שונים כלפי האל, רגשות של אשמה ורגשות של כעס, נ. הביאה בדבריה את שני הרגשות הללו בהישתנות על ציר הזמן, בפעם הראשונה שלא שמרה נגיעה עולה אשמה כבדה ואילו בשניה עולה כעס על עצם הנסיון, כאשר כאן עולה כי למרות הגדרת המעמד כניסיון אין בכך נחמה או תחושה של תכלית או הבנה: "למה הקב"ה מעמיד אותי בניסיון הזה? איך אני בכלל מגיעה לסיטואציה? למה זה לא קרה כמו ש... אני מאמינה שאני צריכה לשמור, שאני צריכה ... אז למה בכלל".
היו שהסבירו כי היהדות לא התכוונה כי נשים לא תוכלנה לחוות אינטימיות ומיניות כל כך הרבה שנים, ובכך אולי נתנו לעצמן תשובה, כיצד יכול האל לעשות להן זאת או מדוע הן יכולות לאפשר לעצמן לגעת בגברים. דוגמא לזה ניתן לראות בדבריה של ש. "אני לא שומרת נגיעה, זה נראה לי בימינו מאוד לא אנושי להגיע לגיל 35 בלי שחווית איזושהי אינטימיות עם בן המין השני".
האל כבן זוג -"אין לי שום דבר חוץ ממנו"
לאורך הראיונות שמנו לב כי ניתן לערוך הקבלה בין הקשר עם האל לקשר עם בן זוג. המרואיינות ציינו כי הן קשורות אליו, אוהבות אותו, כועסות עליו, לא מבינות אותו, מקבלות את רצונו, אורח החיים הדתי שהקב"ה מבקש הוא חלק מעולמן ולפיו הן פועלות ועוד.
בתוך הרווקות האל מהווה בין השאר כדמות להישען עליה ולהיעזר בה בתוך אותו ניסיון חיים מורכב ביחד עם של חיים דתיים משמעותיים. האמונה והקשר עם האל נתפסים כמחזקים וכמנחמים. הן פונות אליו ברגעי הבדידות והכאב ורואות בו כדמות מיטיבה שינחם אותה, יעזור לה, ימלא את רצונה ויפיג את בדידותה.
שינויים ברמה הדתית במהלך השנים
הרמה הדתית של המרואיינות עלתה בכל שיחה. התברר כי לאורך השנים הרמה הדתית היה לכל אחת דיון פנימי עם עצמה לגבי הרמה הדתית שלה. חלק מהנשים דיווחו על ירידה ברמה הדתית וחלק על התחזקות. כבשאר הנושאים עולה כי אין הדבר "סתם קורה", אלא התהליך מולווה בשאלות, מחשבות ובחירות בחיי היומיום. ח. " (אצל רווקים) יש יותר הקלות, יש יותר מקום של אנשים עושים מה שבא להם... אי אפשר לעבוד את השם בבאסה...".
נ. גם סיפרה על שינויים מבחינה דתית וביקשה מהחברה בקשה פשוטה: " אז תבינו שרווקים לא יכולים, לא יכולים, להישאר באותו מקום, זה באמת דרישה לא הגיונית, בודדים האנשים שנשארים ככה".
יחס החברה לרווקות:
רבות מהנשים סיפרו בהרחבה על יחסה הכואב של החברה לרווקות, כפי שהוא נתפס על ידן. רבות מהן מרגישות לחץ, האשמה, רחמים, עצב ועלבון מסביבתן הקרובה והרחוקה על כך שאין להן בן זוג ואינן נשואות. תפיסה זו מתגברת לדידן והופכת לשלילית יותר ככל שגילן עולה. י.-"מאוד אוהבים לדבר היום על תופעת הרווקות, תופעה שצריך להפטר ממנה, להלחם בה, אולי מדבקת..היא נורא מפחידה..ולכן יש נטייה להאשים רווקים במצב שלהם.."
הן מול נושא שמירת הנגיעה, והן מול תופעת הרווקות המאוחרת קיימת ציפייה בקרב הנשים לשיח והתמודדות עם הנושא, לחוסר שיפוטיות, הבנה ובקשה שיהא ניסיון לסייע לבעיה ולפתרון, זאת למרות הקושי עם התחושה שהן נתפסות כ"בעיה" כשלעצמן מבחינת החברה הדתית. נ. "אוקי יש בעיית רווקות, סבבה. אז תתנו גם לזה מקום או תקבלו את זה ותבינו את זה".
יחס הנשים כלפי התמודדות הרבנים
ניתן לחלק את יחס הנשים כלפי התמודדות הרבנים עם מצבן לשני חלקים ההתמודדות עם נושא הרווקות המאוחרת וההתמודדות עם איסור הנגיעה:
התמודדות הרבנים עם תופעת הרווקות המאוחרת
קיימת צפייה מהרבנים ומההנהגה כי יעמלו למצוא דרך על מנת לפתור את ה"בעיה", שוב עולה כי הנשים הכועסות על כך שמהוות בעיה, קוראות לדבר בשם זהה, כשקיימת כאמור ציפייה לעשיה אקטיבית להבנת היקף הבעיה ולשינויה. א.-"אני חושבת שהרבנים לא מספיק מבינים את המצוקה, שלא שמספיק נותנים את הדעת על הדבר הזה, הייתי מצפה ממנהיגי הציבור שלנו לפעול יותר.. בא לי שיהפכו את השולחן ויגידו אנחנו לא ממשיכים לסדר היום ככה. שיחשבו על יותר דרכים לעזור לנו, שיותר יתעסקו בבעיה". שוב כאמור נדמה שהציפיות מהרבנים אינן גבוהות, מרבית הנשים אינן בקשר קבוע עם דמות רבנית והציפיות מהן לרוב עלו בהקשר קהילתי בבקשה לשיח ובעיקר להבנה וקבלה: נ.- "זה לא חייב להיות ממקום בהכרח ממסדי רבני כי אתה לא רוצה שייהפך למשהו שהוא מותר ופרוץ, בואי נגיד שזה היה ממעיט את הרגשות האשם כשיש יותר הבנה".
סיכום
לסיכום, ניתן לראות כי מחקר זה מעלה ממצאים רבים העוסקים ברווקות, תפיסת הנשים את רווקותן, יחס החברה אליהן, הביקורת שלהן כלפי החברה ומנהיגיה, יחסן אל הקב"ה וההתמודדות שלהן עם הרווקות ועם שמירת הנגיעה.
מעניין לציין כי למרות הנושאים הרגישים שעליהן שוחחנו בראיונות, בקרב המרואיינות שלנו, לא עלה נושא קיום יחסי המין הממשי באופן גלוי וברור. כמו כן לא עלה באופן גלוי (למעט בראיון אחד) האפשרות של מימוש המיניות עם עצמי (אוננות). ייתכן כי זה חלק ממגבלות המחקר ולמרות הפתיחות הרבה שלנו כמראיינות עדיין הטאבו החברתי היה נוכח ושהייתה בחדר אווירה של מבוכה.
נושא נוסף שלא בא לידי ביטוי בראיונות הוא השיח על האפשרויות העומדות לרשותן במידה והן לא יתחתנו. לא היה שיח משמעותי על האפשרות להישאר לבד, או על הורות (רק מרואיינת אחת ציינה שהיא והחברות מדברות על הורות יחידנית אך היא לא מעוניינת יותר בזוגיות מאשר בילדים). מבחינת כל המרואיינות השאיפה היא להגיע לזוגיות ולנישואין. ייתכן כי לחץ החברה הכללית ולחץ החברה הדתית בפרט גורם ללחץ על הנשים ולכן הן יותר ממוקדות באפשרות הזו. כמו כן, ייתכן כי גיל המרואיינות הוא גורם לחץ נוסף.
ממצא מעניין נוסף הוא שלמרות הכמיהה והרצון לזוגיות אך אחת מהנשים לא ציינה כי היא מחפשת אחר אהבה. היו מעט מרואיינות שאמרו שהן רוצות לאהוב, אך השיח היה יותר על חיפוש זוגיות, שותף, חבר.
