הווסת הראשונה

הפעם הראשונה הרבה פעמים נחקקת בזיכרון ומשפיעה עלינו בצורה מודעת ולא מודעת.

ההתייחסות לווסת הראשונה, לפעם הראשונה שמגיע הדימום החודשי של האישה, יכולה מאוד להשפיע על החיבור של הילדה- נערה לגוף שלה ולנשיות שלה בעתיד הקרוב ובעתיד לבוא.

מה כדאי לעשות?

1. להיות קשובים לנערה. לקצב שלה. לקצב הפיזי ולקצב הרגשי-נפשי. לראות מה מתאים לה ומה לא. להיות קשובים גם לקצב החברתי שיכול לעורר רגשות שונים ולא פשוטים. להתאים את ההכנה לגיל ההתבגרות, למחזוריות לווסת מבעוד מועד ובהתאם לאופי הילדה (למשל נערה ביישנית תצטרך יותר זמן להיפתח ולכן אולי כדאי להתחיל איתה לפני).

2. הכנה לפני קבלת הווסת. להסביר לנערה מה צפוי להגיע. על השינויים הגופניים. על הפרשות הגוף לאורך המחזור החודשי. יש ספרים חדשים ומקסימים שיצאו בשנים האחרונות - "מתבגרת באהבה" של

דפנה פלר

ו"הפלא שבך" של

אביה שדה

(לבנים ולבנות). אפשר לקרוא את הספר/ים ביחד. אפשר לדבר על גוף האישה. ללמוד על ההבדל בין מחזור לווסת. לדבר על המחזוריות של גוף האישה. על מה קורה בווסת. על ההכנה לנשיות. על המשמעות הפיזית והרוחנית של הווסת ועוד.

3. חלק ‏נוסף של ההכנה יכול להיות בחירה של אמצעי ספיגה להפרשות של לפני הווסת ולדם. יש אמצעי ספיגה חד פעמיים כמו תחתוניות, פדים וטמפונים ויש אמצעי ספיגה רב פעמיים כמו תחתוניות ופדים רב פעמיים וגביעוניות. כדאי לדעת שאמצעי הספיגה החד פעמיים מכילים חומרים שמגבירים את הפרשות הנרתיק ולכן הם פחות מומלצים לשימוש. אפשר לקנות תיק מיוחד ולארגן ביחד איתה כדי שיהיה לה בשעת הצורך. אפשר לקנות לה יומן מיוחד או אפילו להכין יומן שבו תוכל לרשום את תאריכי הווסת ומאפיינים לאורך המחזוריות החודשית ועוד.

4. חלק חשוב מאוד בהכנה לנשיות ולמחזוריות החודשית היא התיידדות עם הפרשות האישה ושינוי אמונות לגביהן ולגבי דם הווסת. ברור שזה לא מתאים לכל אחת ולכן חשוב לבדוק מה מתאים לכם. ההפרשות מהנרתיק הן חלק טבעי ונורמלי ובריא מהגוף של כל אישה (ומסתבר שהרבה אנשים לא יודעים את זה). אפשר ומומלץ ללמוד ביחד (אם ובת/ אחיות/ אם לבד שתעביר לבנותיה) את שיטת המודעות לפוריות שם לומדים לזהות את ההפרשות לאורך כל החודש. אפשר גם ללמוד לבד. לאפשר לילדה-נערה לבחון את ההפרשות, ללמוד אותן, להבדיל בין המרקמים השונים, להריח, לראות את ההבדל בין הפרשות לפני הווסת ואחרי הווסת. דם הווסת הוא לא דם מלוכלך, הוא לא מנקה את הגוף אלא מרוקן את הרחם. הדימום מורכב מרירית רחם ותאי דם שאמורים להיות מצע מלטף ומזין לעובר אם יגיע ואם אין עובר אין בהם צורך. מי שמשתמשת בגביעונית יכולה גם לבחון את דם, לראות את הרירית ואת תאי הדם. חשוב לדעת- גם טומאת נידה (ווסת) לא מתכוונת לטומאה מלכלוך. טומאת נידה הינה אובדן פוטנציאל החיים של אותו החודש.

5. ‏טקס קבלת הדם - טקס נשמע משהו נורא גדול ורציני. זה לא חייב להיות משהו גדול אלא משהו סימלי. למשל האמא יכולה לתת לילדה תכשיט חדש שמסמל נשיות. לקחת אותה לים, לקניון, לבית קפה, ולתת לה לבחור משהו לעצמה.

האב גם יכול להשתתף. הוא יכול לתת לנערה פרחים או משהו סמלי אחר. להגיד לה מזל טוב. זה יכול קצת להביך אותה אבל לטווח הרחוק היא תזכור את זה כמשהו חיובי ומרגש (האב, הדמות הגברית החשובה בחייה, מכיר בה כאישה).

6. מעגל נשים/מסיבת ווסת - כשמגיע הדם אפשר לעשות לנערה מסיבת נשים משפחתית אליה יוזמנו נשות המשפחה. אפשר להעניק לה מתנות, לספר סיפורי ווסת חיוביים, סיפורים על הקשבה לתחושות הבטן (רחם) ואינטואיציות נשיות, סיפורים ואגדות על נשים ונשיות שעוברים במשפחה, הפרשת חלה ועוד.

7. הקשבה לגוף- ללמד את הילדה הקשבה לגוף ולמיחושים שלו. ללמוד להקשיב לצרכי הגוף והנפש ולבדוק האם ניתן להעניק אותם (למשל לקום מאוחר יום, יום מנוחה בבית, פטור מספורט ). ככל שאישה מקשיבה לעצמה יותר ויש לה קשר יותר טוב עם הגוף שלה היא פחות תסבול מכאבים ומיחושים סביב הווסת.

8. ‏חשוב לדעת שהווסת הראשונה יכולה להופיע מגיל 10-11 ועד גיל 16. רוב הנערות מקבלות את הדם עד גיל 15-16. בשנים הראשונות הווסת לרוב לא סדירה, בנוסף הווסת משתנה בהתאם לגורמים רבים כמו לחץ, מצבים חברתיים, תזונה ועוד. לכן זה בסדר ונורמלי שיהיו שינויים ואי-סדירות. יחד עם זאת אם הנערה הגיעה לגיל 16 ועדיין לא קיבלה, אם היא קיבלה ויש לה תסמינים חריגים כמו כאבים חריפים, דימומים קשים, עייפות, מיגרנות ועוד מומלץ ללכת לרופא/ת נשים שמתמחה במתבגרות ולקבל ייעוץ רפואי.

ככל שהילדה-נערה תהיה מוכנה יותר לשינוי הגופני שיתרחש בגופה, ככל שהסביבה תתייחס אליה ולשינוי שחל בה באהבה ובקבלה כך יהיה לילדה קל יותר להסתגל לשינויים ולהתחבר לנשיות שלה.

(דרך אגב, אם פספסתן/ם את הווסת הראשונה אז כל זה נכון גם לגבי הווסת השנייה או השלישית או העשירית... )