דניאל לא ידעה עונג מהו. 

החיים היו "נחמדים" ו"בסדר". היה לה "נחמד" לגעת בעצמה, וזה היה "בסדר" ו/או "נחמד" כשנגעו בה אבל לדבריה היא מעולם לא חוותה עונג. לא עונג כללי ולא עונג מיני. 

אלי היא הגיעה כשנכנסה לזוגיות חדשה ובן-זוגה מאוד מעוניין לגרום לה לעונג מיני. ולמרות שהיא מאוד נהנתה מהמגע ומיחסי המין איתו הוא חש תסכול גדול מכך ש"היא לא רואה זיקוקים", לא מגיעה לאורגזמות קולניות והאשים אותה שהיא "לא נורמלית".

חדר המיטות הפך לחדר מלחמה במקום חדר אהבה. התדירות פחתה ושניהם לא היו מרוצים מכך. 

בפגישות הראשונות דניאל ישבה כפופה ומסוגרת, מופנת ומתקשה לדבר. לאט לאט פירקנו את החומה ונכנסנו פנימה לגוף ולנפש. דניאל סיפרה שהיא לא מרגישה אהובה, ושהיא לא מאמינה שהיא ראויה לאהבה, לא של עצמה ולא של אחרים. האמרה "מה כבר יש לאהוב בי?" חזרה על עצמה וכיווצה לי את הלב. 

מגע מבחינתה היה תוספת נחמדה למערכת היחסים אך יחסי מין היו גורם לחץ בגלל שהיא חשה שעליה תמיד לרצות את הגבר. 

באופן כללי היא הרגישה צורך לרצות. את הוריה, אחיה, חבריה, בני הזוג שלה, רק לא את עצמה. 

הצעדים הראשונים היו להבין מי זאת בכלל דניאל, מה היא אוהבת, מה יש לאהוב בה, איך וממה דניאל יכולה להיות מרוצה?

בנוסף יצרנו סולם רגשי וביטלנו את תחושת ה"בסדר" וה"נחמד". דניאל למדה לזהות את הרמה הרגשית של רגשות חיוביים ושליליים כמו שמחה, עצב, התרגשות, שעמום, כעס ועוד. היא קיבלה אישור להרגיש יותר מרגש אחד בו זמנית ולהכיל את כל מה שעלה. 

דניאל למדה מה גורם לה עונג. עונג באופן כללי (למשל אוכל טוב, גלידת שוקולד, קפה עם חברה) ועונג פיזי. היא למדה להכיר את הגוף שלה. לבדוק איזה מגע טוב עבורה. לבדוק איך נעים לה שנוגעים בה. איזה מגע מעורר אותה מינית. איך היא חווה אורגזמה (בשקט, בריכוז ולא כמו בסרטים).

מפגישה לפגישה שפת הגוף שלה הייתה יותר משוחררת, מאפשרת ופתוחה. 

ובן הזוג? בן הזוג הראשון עזב והועזב כשדניאל הבינה שהיא ראויה לאהבה ולזוגיות מכבדת ומפרגנת שגורמת לה לעונג ולא מקטינה אותה. דניאל הכירה גבר אחר שעזר לה בתהליך הצמיחה, תמך בה לאורך הדרך והכיר לה דרכים חדשות להגיע לאורגזמה ולעונג...