top of page

בת ללא אב

מה זאת פרידה טובה?

בת ללא אבא
מבוא

אבי נפטר כשהייתי בת 12.5. בתחילת השנה השנייה ללימודי עבודה סוציאלית, המדריך המקצועי שליווה את הכשרתי הסב את תשומת ליבי לעובדה שאינני מתייחסת לאבי ולמותו. הערה זו ליוותה אותי בשנתיים שחלפו מאז והעסיקה אותי רבות. שאלתי את עצמי שאלות אין ספור - מדוע אינני חושבת עליו? האם הוא השפיע על חיי? כיצד מותו השפיע על מהלך חיי? האם בכלל הייתה לו חשיבות כלשהי בחיי? שאלות אלה ואחרות הובילו אותי לשאלות גדולות יותר כמו מה תפקיד האב, האם צריך אבות ואם כן, מדוע? מה קורה בין אבות ובנות? האם הקשר ביניהם שונה מהקשר בין אבות ובנים? וכמובן שהתעניינתי בשאלה מה קורה לבנות ללא אב?

במאמר זה אנסה לענות לשאלות אלה, או לפחות לחלקן. החלק הראשון של העבודה יעסוק בתפקיד האב: תינתן סקירה על תפקידו של האב לאורך ההיסטוריה, על השינויים שעבר תפקיד זה ועל הגורמים לשינויים אלה.

החלק השני יעסוק בחשיבות מערכת היחסים בין אבות וילדים להתפתחותם הפיזית והמנטאלית, לאחר מכן אתמקד בחשיבות מערכת היחסים בין אבות ובנות ובהשלכות העתידיות של קשר זה על חיי הבת.

החלק השלישי יבחן כיצד משפיע אובדן אב על ילדים, תוך סקירת מאפיינים כלליים של יתומים מבחינה רגשית, חברתית וקוגניטיבית. המשך הפרק יעסוק בהשפעות ובהשלכות של אובדן אב אצל בנותיו.

 

פרק 1. דמות האב וחשיבותו

לאורך ההיסטוריה ראו באימהות כאחראיות העיקריות לגידול הילדים. האב, לעומת זאת, כמעט ולא היה מעורב בטיפול בילדים מכיוון שעליו הייתה מוטלת האחריות הבלעדית לדאוג לפרנסת משפחתו. במהלך העשורים האחרונים חלו תמורות רבות הנוגעות לאופי ולמבנה המשפחה המערבית בכלל, ולתעסוקת הנשים בפרט הן במדינות שונות בעולם והן בישראל. שינויים אלה השפיעו על תפקידי האב במשפחה ועל מעורבותו בחיי הילדים (Coltrane, 1996; Shulman & Seiffge-Krenke, 1997 בתוך ולצמן, 2005).

השינוי הראשון חל במאה ה-19 עם הפיכתה של החברה לחברה תעשייתית, אז נשים רבות יצאו לעבוד מחוץ לבית וההפרדה בין חלוקת תפקידים של גברים ונשים היטשטשו. לאורך השנים נוצר דפוס משפחתי חדש: משפחות בהן שני בני הזוג עובדים בשכר ולשניהם משמש מקום העבודה כאתר לקידום קריירה מקצועית משל עצמם. השתלבות הנשים בשוק העבודה הטילה ספק במחויבותן הבלעדית לתפקידי הבית והמשפחה, עוררה את סוגיית השתתפות הגברים בעבודות הבית ובטיפול בילדים ואפשרה לגברים למצוא דרך לשלב בין תפקידי הבית והקריירה (ריכטר, 1992; Coltrane, 1996; Gilbert, 1993; Ranson, 2001  בתוך ולצמן, 2005).

במאה ה-20 חלו שינויים נוספים בחברה שגרמו לשינויים בתפקידי הגברים במשפחה: המהפכה המינית שאפשרה הורות מחוץ לנישואין, טיפולי הפוריות שאפשרו גם לנשים ללא בן-זוג להביא ילדים לעולם, עליית המודעות לשימוש באמצעי מניעה, הלגיטימציה של ההפלות, עלייה בשיעורי הגירושין והתרופפות התא המשפחתי (Lamb, 2000).

בתקופה זו השתנו בהדרגה הציפיות מגברים, ניתנה לגיטימציה למרכיבים הרגשיים הכרוכים בתפקיד האב. מתוקף המעמד החדש של הגבר, האב קיבל לגיטימציה להביע את רגשותיו בפתיחות והחל לבלות שעות רבות יותר עם הילד בבית מתוך רצון להיות שותף לצמיחתו ולהתפתחותו. כתוצאה משינויים אלה התרחב העיון בתפקידיו, במקומו ובחשיבותו של האב בחיי התינוק, האבות החלו להיות נוכחים בשעת הלידה ואף החלו לקחת חלק פעיל בחיי התינוק. המודעות למעורבות הכוללת בחיי הילד עלתה: אבות ראו צורך למצוא איזון בין הקדשת הזמן למשפחה לבין הקדשת הזמן לעצמם תוך רצון לטפח את הקשר עם ילדם, להכיר אותו, להיות רגישים לצרכיו, להגיב בחום ולבטא רגשות חיוביים כלפי ילדיהם. בהתאם, המחקרים שעסקו בנושא הראו שרוב התינוקות מפתחים התקשרויות ברורות אל אבות כמו אל אימהות, והם יכולים להפיק תועלת רבה מטיפול תדיר מאבותיהם כמו מאימותיהם. תצפיות רבות בסיטואציות סטנדרטיות בין האב לבנו/בתו הראו שהם מפגינים אותה מידה של רגישות, חיבה ומיומנות כמו נשותיהם בשעת האכלה והחזקה של תינוקות שזה עתה נולדו. כמו כן, נראה שאבות יכולים למלא תפקידים רבים במשפחה כולל טיפול ישיר בילד, והשפעתם יכולה להיות בסקאלה רחבה של השפעות, כולל השפעה על התפיסה הפנימית של הילד ועל התפתחותו הקוגניטיבית, כמו גם עזרה בהגדרת הזהות המינית של הילד ועידוד להשתלבות במרחב הפסיכולוגי שלו (דן, 2005; ולצמן, 2005Brent & Mcbride, 1989; Lamb, 2000 ; Shukman & Seiffe-Krenke, 1997).

במאה ה-20 השתנו נקודת המבט הפסיכולוגית כלפי תפקידי הגברים והנשים במשפחה וכן המושגים בשיח החברתי לגבי תפקיד האב במשפחה, והחלו לשקף תפיסת אב שהוא יותר ממפרנס ומשליט משמעת, הם הכירו בעובדה שאבות הם שותפים פעילים בכל האספקטים של גידול ילדים. יותר ויותר משפחות אימצו לעצמן דפוסי נישואים שוויוניים המורכבים מיחסים בין אישיים בעלי סמכות שווה (Lamb, 2000 ; Shukman & Seiffe-Krenke, 1997). כיום ניתן לומר כי בכל הקשור למעורבות אבות בגידול ילדיהם, רווח השימוש במונח "האב המודרני" הלוא הוא האב המגלה שינוי סדרי עדיפויות, מקבל על עצמו מחויבות לרווחתם הפיזית והרגשית של ילדיו (Lamb, 2000), ואף נוטל חלק פעיל בטיפול ובחינוך של ילדיו. האבהות המודרנית איננה עוד רק דאגה לפרנסת המשפחה, אלא היא מחייבת את האב לחלוק עם זוגתו את הטיפול וההשקעה בילדים (Coltrane, 1996 בתוך ולצמן, 20005) .

כאמור, בישראל כמו במדינות המערב, המודל הדיכוטומי של אב מפרנס בלעדי ואם עקרת בית איננו המודל הדומיננטי עוד, ובמרבית המשפחות שני ההורים מועסקים מחוץ לביתם וממלאים תפקיד משמעותי גם בתפקידי ההורות. תפקידו של האב במשפחה כזו היא להשתתף באופן פעיל בסיפוק צרכיו הפיזיים, הרגשיים והחברתיים של הילד (פוגל-ביז'אוי, 1999; Lamb, 1975; Shukman & Seiffe-Krenke, 1997).

פרק זה עסק בתפקיד האב ובשינויים שעבר תפקיד זה לאורך ההיסטוריה. הפרק הבא ידון בחשיבות האינטראקציה בין האב וילדיו ובהשפעותיה על הילדים.

 

פרק 2. א. חשיבות האב בחיי ילדיו

הפרק הקודם עסק בשינויים בנורמות החברתיות שהובילו לכך שגברים הגבירו את מעורבותם במלאכת חינוך הילדים. בעקבות הגברת מעורבותם ניכר בשנים האחרונות שלאב השפעה ניכרת על ילדיו. הוא לוקח חלק פעיל במשימתם הכוללת של ההורים להוביל את ילדיהם בדרך אל חיים מלאים: דאגה לצורכיהם הפיזיולוגים, קידום הביטחון הרגשי, העצמאות, המיומנויות החברתיות וההישגים האינטלקטואליים (ויניקוט, 1988;   Gilbert, 1993; Shulman & Seiffge-Krenke, 1997 בתוך ולצמן, 2005).

האינטראקציה בין האב לילדיו חשובה לאורך חייהם החל בתקופת הינקות והלידה ועד בגרותם. בתקופת הינקות עד שנתיים הישגו החברתי הראשון של התינוק הוא בנכונותו לתת לאימו להתרחק מתחום ראייתו ללא חרדה או כעס מופרז מצידו. לפי התפיסה הפסיכואנליטית של פרויד, בראשית חייו של התינוק נתפסת האם על ידי התינוק כחלק ממנו עצמו- תפיסתו אותה היא סימביוטית. בשלב זה האב נתפס כגורם להיפרדות בין האם לילד – מצב שנתפס כאיבוד גן העדן. הינתקות בשלב זה של ההתפתחות נתפסת אצל הילד כאיום, האב "הורס" את הקשר הבלעדי עם האם. לצד האיום שיוצרת חווית הספרציה, הפירוד מהאם, מתפתח בהדרגה קשר קרוב ואוהב עם האב. למעשה, האב מאזן את המעורבות הטוטאלית של התינוק עם האם; הוא מחזק את ההתפתחות האוטונומית, הוא אינו מאפשר לאם ולילד קשר קרוב מדי, ועל ידי הזדהות וחיקוי של האב מפנים הילד במהלך שנות הילדות תפקידים בוגרים יותר, הוא לומד לתפקד כחבר בחברה הכוללת ובחברה המשפחתית (לב, 1991; לוי-שיף, 1986; Shulman & Seiffge-Krenke, 1997).

            על פי התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד, האב מסמל את סמכות החברה ותפקידו לעזור לילד לעצב את ה"סופר אגו", הנוצר בגילאי 2-4, כלומר: הכרה בערכים, בנורמות, במוסכמות, בעקרונות ובחוקי החברה. האב משמש דוגמא ומכוון את דרכם של הילדים בעולם: ההבחנה בין טוב לרע, חינוך לחריצות, למידות טובות, להתנהגות נאותה. האב הוא מעין "מרצה מלמעלה", דמות סמכותית, מציבה גבולות ומתווה דרך בצעידה החברתית (לב, 1991; פרויד, 1992 בתוך דן, 2005).

על פי אותה תיאוריה, מגיל שלוש וחצי עד שש נמצא הילד בשלב הפאלי ומתחיל לגלות עניין בגופו ובאיבר המין שלו. בגיל זה מופיעה היכולת להבדיל בין המינים, ומתחילה להתגבש הזהות המינית כגבר או כאישה. בנוסף, בגיל זה מתמודד הבן עם "תסביך אדיפוס" -הילד מאוהב באימו ונמצא בקונפליקט עם אביו, המהווה מבחינתו מתחרה מיני. במקביל, בנות, מתמודדות עם "תסביך אלקטרה"- הן מתאהבות באביהן ומתחרות באימן. במצב זה הבת נוטלת על עצמה את הסיכון הגדול לאבד את הטיפול האוהב והחיוני שמעניקה האם (לב, 1991; פרויד, 1992 בתוך דן, 2005).

לפי התפיסה הפסיכו דינאמית יש חשיבות עליונה לנוכחות ולנגישות הגברית, בעיקר בשלב האדיפאלי. בשלב זה מפנימים הבנים את תפקידי הגבר-הזכר, ובנות מזדהות עם התפקיד הנשי, מכיוון שהן הבנים והן הבנות חשופים להתנהגויות הטיפוסיות של תפקידי המינים. בשלב האדיפאלי, החל מגיל 5, לומדים הילדים לשייך את עצמם לאחד המינים ולהתנהג כמצופה ממין זה. הזכר מזדהה עם האב והבת עם האם, מחקים ומאמצים לעצמם התנהגויות מאפיינות. (אריקסון, 1960; וולמן, 1982; ויניקוט, 1988; סולברג, 1994; שיפרין, 1985; Huttunen, 1992 בתוך דן, 2005).

בגישתו של ויניקוט מתוארים מספר תפקידים של האב בהתפתחות ילדו. המודל התיאורטי של ויניקוט, מתאר את התפתחות הילד מתלות לעצמאות, ממוקד באופן כללי בדמותה של  האם ותפקודה במסגרת הקשר אם-תינוק (Jones, 2005). לפי תפיסתו של ויניקוט, תפקיד האב מתחיל כבר בהיווצרות התינוק ברחם אימו, אך מתמקד ביכולתו לאפשר לאם להרגיש טוב בגופה ובנפשה. תפקידים נוספים של האב כוללים את היותו "הגבר הסמכותי", זה שמאשרר את סמכותה של האם ותומך במוסר שהיא מציגה. כך גם מתאפשר מצב בו האב משמש גורם אליו ניתן להפנות חלק מן הרגשות האמביוולנטיים כלפי האם. הכוונה כאן היא שהילד יכול לאהוב את האם ולשנוא את האב, ובכך לא לסבול מדיסוננס בקשר עם אמו. כמו כן, הקשר הזוגי בין האם והאב מאפשר לילד ללמוד את מקומו במשולש הזה, ולהתקדם בתהליך העצמאות בצורה בריאה (Jones, 2005).

אברמוביץ' (Abramovitch in Jones, 2005) לקח את מושג "האם הטובה דיה" ביחס לאב, ודיבר על "האב הטוב דיו" כזה שמצליח למצוא את האיזון בין הקרבה לילד והמרחק המתאים – קירבה שתאפשר קשר חם, אוהב ותומך, אך תוך שמירה על מרחק שמאפשר סמכות וחינוך, היעדר איום ופיתוי, ומעודד לעצמאות.

ויניקוט ציין במיוחד את הנטייה של ילדים להעריץ את אביהם, כאשר תחת תנאים אופטימאליים, הערצה זו תהפוך בהדרגתיות להערכה מציאותית. פסלה (Pacella, 1989) תיאר כיצד תחת היעדר קשר אבהי טוב, ההערצה הזו עשויה להמשיך גם בגילאים מתקדמים ולהיות חלק מהתנהגות בעייתית ולגרום לתקיעות. כך קרה אצל אחת הילדות בהן טיפל אשר רק לאחר ורק לאחר התערבות ממושכת, ומציאת תחליף לקשר האבהי הלקוי, נהפכה ההערצה הזו להערכה מבוקרת כפי שקיים בהתפתחות תקינה. לפי הרצוג (Herzog, 2001) לאב יש תפקיד נוסף חשוב ביותר שמאפשר התמודדות עם דחפים הרסניים ואגרסיביים, האב עוזר לילד ללמוד להשתלט על דחפים אלו ע"י הקניית נורמות וקביעת כללים.

תפקיד משמעותי ביותר של האב, הקשור גם לתיאוריה של ויניקוט, אך בעיקר לתיאוריית הספרציה-אינדיבידואציה של מרגרט מהלר, הינו במניעת הבלעות הילד בתוך הקשר הסימביוטי עם האם. האב נכנס, לעתים מפריע, לאינטראקציה בין האם והילד, ומשחק או מדבר עם הילד. למעשה, האב מזמין את הילד לקיים אינטראקציה עימו, בנפרד מהאם. בתצפיות שערך הרצוג (Herzog, 2001) הוא מצא שבתחילה ההזמנה מגיעה מכיוון האב, אולם לאחר כמה חודשים (חמישה חודשים במקרה אחד, וארבעה במקרה אחר) ההזמנות החלו לבוא מכיוון הילד. הילד, שבילה בפעילות מסוימת עם האם, עצר, ופנה לאב לפעילות משותפת עימו. התנהגות כזו נצפתה הן אצל בנים והן אצל בנות.

אייבלין (Abelin, 1971) בחן את מקום האב בתהליך הספרציה-אינדיבידואציה. הוא מצא כי כבר בשלב הסימביוטי יש קשר בין ילדים לאבותיהם, המתבטא בזיהוי ע"י חיוך, אך זה מופיע כמה שבועות לאחר זיהוי האם. הילד אינו מביע חרדת זרים כלפי האב. בשלב הדיפרנציאציה ההתקשרות אל האב מתחזקת, אך בשלב האימון הקשר מובע בצורה "מוזרה". בתקופה זו, הילד פונה אל האב כאל דמות "ההורה האחר", האובייקט החדש ומעניין יותר, בעוד שהאם מוכרת ונחשבת כבסיס לתדלוק הרגשי. האב מהווה מרחב "לא-אימהי" עימו ניתן לחוות את המציאות והעולם (Abelin, 1971). למעשה, התפקיד המשמעותי ביותר של האב בתהליך הנבדלות הזה הוא היותו דמות משמעותית אחרת מהאם, שאליה ניתן לפנות, ושאינה מעלה רגשות אמביוולנטיים בקרבה אליה (כפי שקירבה אל האם מלווה ברגשות אמביוולנטיים בשלב ההתקרבות-מחדש) (Abelin, 1971; Jones, 2005).

לאינטראקציה בין האב לילדיו נודעת חשיבות רבה, שכן, הערך המוסף שמפיקים הילדים מאינטראקציה שכזו הוא ייחודי, ובעל איכויות שלא ניתן להשיגן באינטראקציה אם-ילד (Popeneoe, 1996). שונות זו בתרומתם של כל אחד מההורים (אבות מול אימהות) נובעת מעצם שיוכי המין שלהם. Popeneoe (1996) טוען שהשוני בין המינים אוניברסאלי וניכר במגוון תחומים, ביניהם: מידת האגרסיביות, רמת פעילות כללית, מיומנויות קוגניטיביות, מידת הרגישות ואופני ההתנהגות. לטענתו, כל אחד מהפרמטרים האלה חשוב להתפתחות הילד. באינטראקציה אב-ילד מצופים האבות להעניק לילדיהם הגנה, הכוונה, עידוד, דאגה ואהבה. כמו כן, מהווים האבות מודל לחיקוי עבור בניהם ועבור בנותיהם כאחד (ולצמן, 2005).

Lamb (1987) ניסה להגדיר מהי מעורבות אבהית באינטראקציה אב-ילד. טענתו היא, שהמעורבות האבהית צריכה לכלול שלושה מרכיבים על מנת שתחשב לכזו: העשרה, נגישות ואחריות. מרכיב ההעשרה מתייחס לזמן איכות שמבלה האב עם ילדיו באינטראקציה של "אחד לאחד", בין אם מדובר בארוחה משותפת, בעזרה בשיעורי בית או במשחק משותף. מרכיב הנגישות משמעותו מעורבות האב גם כאשר הוא עושה דבר מה אחר, אך בו בעת הוא זמין לילד ומוכן להיענות לצרכיו. מרכיב האחריות מתייחס לדאגה לרווחתו השלמה של הילד (Lamb, 1987).

במחקר אשר נועד למפות את האינטראקציות הרווחות בין אבות לילדיהם, נמצא כי הפעילות השכיחה ביותר היא משחק חוויתי משותף. למשחק בין ההורה לילד נודעת השפעה חיובית על התפתחותו של הילד בפיתוח היכולות הקוגניטיביות והסוציו-רגשיות שלו, וכן לוויסות הרגשי. הרווחים בהם זוכים ילדים אשר אבותיהם באים עימם באינטראקציה של משחק כוללים: בשלות רגשית, אינטליגנציה גבוהה, הישגים אקדמאים טובים יותר ויכולת שליטה עצמית. עוד נמצא כי ילדים שאבותיהם משחקים עימם משחק פיזי דורגו על-ידי מורותיהם כבעלי מעמד חברתי גבוה יותר מאשר ילדים שאבותיהם אינם משחקים עימם (Parke, 1996;  Tronick, 1989 בתוך ולצמן, 2005; Popeneoe, 1996).

במחקר שנערך בישראל, נמצאו רווחים בהם זוכים ילדים אשר אבותיהם באים עימם באינטראקציות כלליות משמעותיות. במחקר זה השתתפו ילדים בגילאי שלוש עד שש אשר אבותיהם היו מעורבים בגידולם באותה מידה בה היו מעורבות האימהות, או יותר מהן. נמצא, כי אותם ילדים פיתחו מוקד שליטה פנימי, זאת לעומת ילדים עם מעורבות אבהית נמוכה אשר פיתחו מוקד שליטה חיצוני. עוד נמצא, כי האבות המעורבים בגידול ילדיהם פיתחו בקרבם עצמאות והישגיות ועודדו את ילדיהם יותר מאשר אבות בעלי מעורבות אבהית נמוכה. ילדים שאבותיהם מעורבים בגידולם הפגינו גם רמות אמפתיה גבוהות יותר מאשר ילדים שאבותיהם אינם מעורבים בגידולם ( Parke, 1996בתוך ולצמן, 2005).

יחסים קרובים בין האב לילד/ה בגילאים 6-12 יכולים להשפיע לטובה על פעילותו הלימודית של הילד ועל התפתחות תפקיד המין בתקופה זו (סולברג, 1994). הספרות המחקרית  (Popeneoe, 1996) מציגה ממצאים המעידים על קשרים משמעותיים בין מעורבות האבות והיכולות המתמטיות של בניהם ובנותיהן, ובין מעורבות האבות לאינטליגנציה המילולית של הבנים. נתון זה עולה בקנה אחד עם מחקרו של Biller (1993), אשר בדק ילדים בעלי אינטליגנציה גבוהה המגיעים להישגים נמוכים בבית הספר. הממצאים הראו כי לרובם מערכת יחסים רעועה עם האבות, ולהפך- ילדים אשר מצליחים בבית הספר הם בעלי מערכת יחסים בונה ותומכת עם אבותיהם. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף ממחקר נוסף שנערך בארה"ב, אשר בדק את השפעת מעורבות האבות בגידול ילדיהם על דפוסי התנהגות הילדים בקרב ילדים בגילאי טרום בית-ספר הפגינו פחות בעיות התנהגות בהיותם בבית הספר, וזאת ללא תלות בטיפול האימהי ( Aldous & Mulligan, 2002בתוך ולצמן, 2005).

לסיכום, ילדים בעלי מערכות יחסים חמימות וקרובות עם אביהם, מסתגלים טוב יותר מבחינה פסיכולוגית, מגיעים להישגים טובים יותר בלימודים, פחות נוטים להיות מעורבים בהתנהגות אנטי חברתית ומפתחים מערכות יחסים טובות יותר עם הזולת – כילדים, מתבגרים ומבוגרים.

 

פרק 2. ב. אבות ובנות

הפרק הקודם דן בחשיבות הקשר בין אב לילדיו ובפרק זה ברצוני להתמקד בחשיבות רבה של האב בחיי בתו. מחקרים שנערכו באוניברסיטת הרווארד, מראים כי כבר בגיל שישה חודשים תינוקת מגיבה לקולו ולגופו של אביה באופן שונה מאלה של אמה (אטלס, 2001). לדרך בה ילדה קטנה לומדת להתייחס לאביה נודעות השפעות מתמשכות על יחסיה הבוגרים עם גברים כמאהבים, בני זוג, חברים, מעסיקים ועמיתים לעבודה. מערכת היחסים זו עמוסה בציפיות ואכזבות, הערצה והכחשה, באהבה ונטישה והשפעותיה רבות. היא משפיעה על זהות הבת, הערך עצמי שלה, הדימוי העצמי שלה, מיניותה, היצירתיות שלה, רוחניותה, ועל יכולתה לבטא את דעותיה (לנארד, 1988; מרדוק,1998; Williamson, 2004).

הראשון שהתייחס למערכת היחסים בין אבות ובנות היה פרויד. ההשתוקקות של בת אל אביה מוסברת על-ידי פרויד כחלק מן התסביך האדיפאלי כפי שמופיע אצל בנות. הוא טען כי על אף ששני המינים עוברים שלב אדיפאלי וחווים את התסביך, אופיו ומהלכו שונה. בגיל מסוים (בערך בגיל 3-4), בנים ובנות מבינים שההבדל ביניהם הוא היעדר פין אצל הבנות וסיבה לכך לדעתם היא סירוס הבנות. תסביך זה על-פי פרויד הוא הפחד מפני הסירוס, או הכעס על הסירוס (אוונס, 2005). כאן טמון ההבדל; בנים, שחשים יריבות ותחרות עם אביהם על אהבת האם מפחדים שהאב יסרס אותם, ופחד זה מוביל לפתרון התסביך האדיפאלי ולהזדהות עם האב. המשמעות היא שתסביך הסירוס הוא זה שפותר את התסביך האדיפאלי. אצל בנות המצב שונה, ותסביך הסירוס הוא למעשה הקטליזאטור של התסביך האדיפאלי. הבנות מאמינות שאימן סירסה אותן וכועסות עליה. הן מפתחות שנאה כלפי האם, ופונות אל אביהן בכדי שיעבר אותן, וכך יהיה להן תחליף פין. רק פחד מפני איבוד אהבת האם הוא שמניע בנות לשוב אל האם ולהזדהות עמה (Jones, 2005). פרויד טוען שהפחד מפני הסירוס הוא מניע חזק יותר ליציאה מהתסביך האדיפאלי מאשר הפחד מאיבוד אהבת האם, ועל כן אצל בנות אין פתרון מלא של התסביך. לפיכך, בכל חייהן ממשיך התסביך האדיפאלי להתקיים בצורה זו או אחרת (Lynn, 1974). לדעת חוקרים אחרים הסיבה לכך שהבת נמשכת לאב היא לא שלאם אין פין אלא שהוא דמות נוספת ושונה להתקשרות וכן כי משיכתה אליו היא ביטוי למיניותה (Chodorow, 1979 בתוך חזן, 1999).

קרל יונג, שהיה אחד מתלמידיו של פרויד, נתן לתסביך האדיפאלי של הבנות את השם "תסביך אלקטרה". לפי יונג, האב הוא תפקיד המכיל יסודות ארכיטיפים מולדים המאופיינים בכל זמן ובכל מקום, ומהווים את התוכן הבסיסי של דתות, אגדות ומיתוסים. על פי יונג אימא מייצגת את עקרון החיים, אולם כדי להתפתח אנו זקוקים גם לעיקרון ההכרה, המיוצג על ידי האב. בין שני עקרונות אלה קיים מתח מולד, שהוא הדפוס הראשון של תסביך אדיפוס או תסביך אלקטרה (כהנא, 2004; לנארד, 1988; מרדוק, 1998).

יונג טען כי גברים יורשים באופן אוטומטי תכונות ותפקודים של אבות שהתקיימו במשך מאות אלפי שנים ונושאים בתוכם את הדגם של "אבא". האב הארכיטיפ תמיד יגן על בתו, יפרנס אותה ויגלם עבורה הגנה והדרכה גברית. הוא נוטע תחושה של סדר, סמכותיות, הגנה וכוח, ומייצג את הרציונאליות, האינטלקטואל, האקטיביות והאובייקטיבית (כהנא, 2004; לנארד, 1988).

            כמו כן, כל ילדה מפנימה דימוי אישי של אביה, אשר מושפע מהדימוי המולד של האב הארכיטיפ. הבת זקוקה לאב מחויב ואחראי שיתפקד כמו האב הארכיטיפ, יעודד את התפתחותה האינטלקטואלית, המקצועית והרוחנית ויעריך את המיוחדות שבנשיותה. כאשר האב לא ממלא את תפקידו כמצופה  נפגעת תדמיתן העצמית של הנשים, זהותן הנשית, יחסן כלפי הגבריות ותפקודן בחיי היום- יום והבת צריכה להתמודד הבת עם תחושות של בדידות ואיבוד אותה דמות סמכותית ותומכת. אובדן אב יכול להתבטא בצורות שונות ואין בהכרח משמעותו מוות של האב במשפחה. היעדרותו של האב או חוסר מעורבותו בחייה של הבת כמוהם כאובדן מבחינתה. הבת אינה מקבלת מאביה את ההנחיה, התמיכה והעידוד לו היא זקוקה בשלבי התפתחותה וכך היא נותרת בודדה וחשופה להתמודד עם המאבקים הצפויים לה (ליפשיץ, 2005; לנארד, 1988).

מורדוק (1998) ולנארד (1988) מציינות דרכים רבות במישור האישי בו חשות בנות כי "איבדו" את אביהן, חלקן מתבטאות בהיעדרותו או נטישתו של אב, שעזב את בתו מסיבות כמו מלחמה, מחלה, גירושין, סיבות עליהן ארחיב בהמשך. אך עם זאת ישנם ביטויים רבים לאובדן אב, אחד מהם הינו פסיביות האב כלפי חיי בתו וזניחת תפקידו כדמות תומכת וסמכותית, דבר שגורם לבת לאבד כבוד לסמכות. בעודה מתאמצת לעשות הכול בעצמה, היא לומדת כי אסור לה לסמוך על אף אחד. קיים גם האב המפנק את בתו יתר על המידה ובכך מנציח את הילדותיות שלה ומבטיח את תלותה בו. בת כזו יודעת כי אין לה את הכלים ליצור לעצמה חיים מספקים ובדרך כלל מוצאת לעצמה תחליף אב שידאג לה. אבדן נוסף יכול להתבטא בדמות אב שתלטן התובע מבתו כניעות ומותיר אותה מפוחדת וחסרת בטחון עצמי. אב מכור יכול לנצל את בתו בדרך שמכתיבה התמכרותו בעוד היא מתאמצת להשיג הגנה לשווא. בכל המקרים הנ"ל נפגעת ומתעצבת אישיותה של הבת כתגובה למעשיו או אי-מעשיו של האב ( לנארד, 1988, מורדוק, 1998).

לאבות יש משקל שווה או גדול מזה של אמהות בתחומים הבאים בחיי בנותיהם: הישגים אקדמיים והצלחה בקריירה במיוחד בתחומי המדע והמתמטיקה; יכולת להתמודד היטב עם סמכות, בעיקר סמכות גברית; ביטחון עצמי ותחושת יכולת; פתיחות לנסות דברים חדשים והיענות לאתגרים; יציבות ובריאות נפשית שבאות לידי ביטוי במזעור תופעות של דיכאונות, הפרעות אכילה וחרדות; יכולת לבטא כעס בצורה הולמת במיוחד מול גברים, ויכולת לבנות מערכת יחסים המושתתת על אמון ואהבה עם גבר ( סטוצקי-באר, 2008).

תגובותיו של האב לרעיונות של בתו בהיותה צעירה משפיעות מאוד על סיכוייה לממש את הפוטנציאל היצירתי שלה בבגרותה. אב מסייע לבתו להגשים את חלומותיה, כשהוא מביע עניין בביטויה העצמי המתפתח ומעודד אותה להשיג את מטרותיה ( לנגן בפסנתר, להיות ספורטאית, זמרת וכדומה). האב משמש לבתו מודל לסמכותיות, אחריות, החלטיות, אובייקטיביות, סדר, משמעת ויחסו לעבודה ולהצלחה משפיע על יחסה לתחומים אלה (מרדוק, 1998). מחקרים שבוצעו באוניברסיטת הרווארד בשנות ה-70, וקיבלו תוקף גם בשנות ה-2000, מצאו שבנות שהצליחו והגיעו למשרות גבוהות בארצות-הברית בתחומים כמו מחקר, ספורט, ניהול, פוליטיקה, פיננסים, רפואה, שפיטה ועריכת דין, היו מאוד קשורות לאביהן וגדלו כבנות טיפוחיו (סטוצקי-באר, 2008).

האב יכול להיות מדריך, יועץ ומורה, ואחד מתפקידיו הוא להוביל את הבת מהתחום המוגן של האם והבית אל העולם החיצוני, ובכך הוא עוזר לה להתמודד עם העולם והמאבקים הצפויים לה. באופן מסורתי וכחלק מהתפקידים המצוינים לעיל, על האב גם להעביר לבתו אידיאלים (לנארד, 1988, מורדוק, 1998).

לפי קוהוט חלק מתפקידי האב הוא להניח לבתו לראות בו דמות אידיאלית ואחר כך לאפשר לה בהדרגה להבחין במגבלות הממשיות שלו מבלי לברוח ולהסתלק ממנה. יחד עם ההשלכה האידיאלית באה כמובן אהבה עמוקה (Kohut, 1971 בתוך לנארד, 1998).  כאשר היא בוגרת דיה, הוא נסוג אחורנית כדי שהיא תוכל להפנים את האידיאלים הללו ולממש אותם בתוכה. אם יחסו שלו לתחומים אלה הוא נוקשה מדי או ותרני מדי ישפיע הדבר גם על עמדתה של הבת. (Heydt, 1973 בתוך שיראס לנארד, 1988).

מחקרים מראים שלאב גם תפקיד חשוב ומכריע בהבניית זהותה המינית של הבת. כשהבת גדלה האב הוא הדמות הגברית הראשונה בחייה, והוא המעצב החשוב ביותר של האופן שבו היא מתייחסת לצד הגברי שבתוכה, ובסופו של דבר לגברים. הואיל והוא "אחר", כלומר שונה ממנה ומאמה, הוא גם מעצב את השונות שלה, את המיוחד והאינדיבידואלי שבה. האופן שבו הוא מתייחס לנשיותה משפיע על האופן שבו תתפתח לאישה. הבת מקבלת מאביה, דרך היחסים שלו עם אמה ואיתה, איתותים על הטוב והרע שבהיותה אישה ויש משמעות רבה ליחסו כלפי נשיותה. הבת מטמיעה תובנה מסוימת על היותה אישה, כשהיא בודקת אילו תכונות מרצות את אביה. אב יכול לשדר לבתו שהוא אוהב אותה חלשה וזקוקה, או חזקה ועצמאית, וכך הבת לומדת מה נחשב "טוב" (Heydt, 1973 בתוך לנארד, 1988; Williamson, 2004).

ישנם מחקרים המראים כי אבות מודעים למיניות של הבת שלהם כבר בגיל שנתיים-שלוש ומעודדים אותה לנשיות סטריאוטיפית (לדוגמא-הארכת השיער) יותר מאשר האם (Goodeniugh, 1957). מחקר אחר מראה כי בנות לאבות שחיזקו אצל בנותיהם התנהגות נשית (סטריאוטיפית) או אפילו רק ציפו מהן להתנהגות כזו, סיגלו לעצמן יותר תכונות נשיות מאשר בנות שהאב לא ציפה מהן לכך. עוד נמצא כי בנות לאבות שהגדירו את עצמם כגבריים יותר (לפי הסטריאוטיפים הגבריים) היו יותר נשיות (לפי הסטריאוטיפים) ואילו בנות לאבות שהגדירו את עצמם פחות גבריים היו פחות נשיות (Mussen & Rutheford, 1963). לדעת בלוק (Block, 1973) הבת לומדת על תפקידיה כאישה דרך האב על ידי כך שבהיעדר האם הוא מצפה ממנה שתמלא את תפקידיה, לדוגמא תחזוקת הבית.

ניתן לראות הטמעה של תפקידי ג'נדר גם בדפוסי המשחק של אב עם ילדיו ובציפיות שלו מהם בסוג המשחק (Herzog, 2001; Sharpe, 1994). נמצא כי במשחק של הבנות, האבות ציפו למשחק אגרסיבי פחות מזה של הבנים. גם Bronstein (1988) מצא כי דפוסי האינטראקציה אב-ילד שונים בהתאם למין הילד, למשל: באינטראקציות עם בנותיהם הפגינו האבות התנהגויות חיוביות וחברתיות, בעוד שבאינטראקציה עם בניהם הפגינו האבות שליטה רבה. ככלל, ניתן לומר, כי האבות עודדו משחקים תואמי מין הן לבנים והן לבנות, ונטו לדכא משחקים שאינן תואמי מין, בעיקר כאשר מדובר בבנים.

מחקרים אחרים מראים כי אמהות מגיבות רגשית לבניהן ולבנותיהן באופן שווה ואילו אבות מבטאים כלפי הבנות רגש וכלפי הבנים ביקורתיות ודרישות לעמוד במשימות (Johnson, 1982). בנוסף, נמצא כי אבות דואגים יותר לשלום הבת ומדברים איתה על מה שקורה לה מאשר עם הבן (Hank & Rebelsky, 1971). כתוצאה, הבנות, יותר מהבנים, תופסות את האב כאדם רגיש. התנהגות רגשית זו מעודדת את הבת לסגל לעצמה התנהגות המתאימה למינה (Johnson, 1982).

ישנן בנות אשר נתונות להשפעת האב אף יותר מהרגיל. אלו הן בנות של אבא. בת של אבא היא אישה המזדהה עם אביה הזדהות יתר או סוגדת לו כגיבור ומחקה גברים בחתירתה להצלחה. כילדה קטנה היא "הילדה של אבא", הרואה באביה אידיאל ומקבלת ממנו יחס מיוחד המהווה מושא לקנאה מהסובבים. בת של אבא מנסה לאמץ את תכונותיו ומחקה את הליכתו, את טעמיו, את דעותיו. היא מוקסמת משלמותו ומתעלמת מחסרונותיו. היא מעדיפה גברים וערכים גבריים, ולעיתים קרובות פוטרת נשים כנחותות. מכיוון שהיא מעדיפה גברים התנהגותה הגברית והזדהותה עם אביה נותנות לה תחושת ביטחון עצמי ויכולת (מרדוק, 1998).

לסיכום, גם לבנים וגם לבנות חשובה האינטראקציה עם אביהם. הפרק הבא ידון בהשלכות של היעדר אב אצל יתומים באופן כללי, ואצל בנות בפרט.

פרק 3. א. השלכות העדר אב

אב נעדר מוגדר בספרות כאב שאיננו נוכח פיזית עקב גירושין, נטישה או מוות וכן אב שאיננו נוכח רגשית על אף נוכחותו הפיזית (Krohn, 2001; Lamb, 2000; Williamson, 2004). כשהמחקר בנושא היעדר האב החל בעקבות מלחמות העולם בשנות ה-40 של המאה הקודמת, הייתה דאגה עצומה כי היעדר האב ישפיע במידה רבה על ההסתגלות המינית של הבן. לכן, ההתמקדות הראשונית של המחקר  הייתה בשאלה אם בנים יהיו די גבריים אם יחונכו ללא אבות. נדרשו לאנשים כעשר שנים על מנת להבין כי בנים ובנות הם שווים וכי המחסור בדמות אב עלול להשפיע גם על בנות. לכן, החל משנות ה-50 התפתחה התעניינות גוברת בהשפעה של היעדר דמות אב על ילדים משני המגדרים (Lamb, 2000). בפרק זה אדון בהשלכות הכלליות של היעדר אב על ילדים ובפרק הבא אדון בהשלכות של היעדר אב על בנותיו.

קשיים רגשיים

לילד ישנו צורך עז, מולד ואינסטינקטיבי בקשר פיזי וכמובן נפשי עם אביו שנקרא בספרות "רעב לאב". החוסר באב משאיר פצע או חלל בעצמי, בזהות של הילד וגורם להתגברות הרעב לאב, לכאב נפשי חזק ואישי שבדרך כלל מוסתר על ידי הילד מעצמו או מהסביבה ומתבטא לרוב בצורה לא מודעת בתקשורת של הילד עם הסביבה (Herzog, 2001).

לפי קובלר – רוס (1978), ילדים מגיבים על מות הורה בצורות שונות, מנסיגה דוממת והתבודדות ועד לבכי ויללות המושכות תשומת לב. הילד עלול לחוש רגשי אשמה וחרטה וכן אחריות למות ההורה. סמילנסקי (1981), מוסיפה כי הילדים היתומים מפגינים חוסר ביטחון, בישנות, שתיקות, ייאוש ומצבי רוח (לרוב עצב ודיכאון). יתומים מאב סובלים מהערכה עצמית נמוכה, דימוי עצמי נמוך, רמת חרדה גבוהה, שינויים במצבי רוח. הם נחשבים לאוכלוסיית סיכון במובן זה שלילדים אלה סיכוי גבוה יותר לפתח קשיי הסתגלות מאשר לילדים שלא עברו משבר של מות הורה וככל שאובדן ההורה מתרחש בגיל צעיר יותר כך רבה השפעתו על היווצרות קשיים בעיצוב האישיות (הילגרד וניומן, 1960; מן, 1980; סמילנסקי ודיקסל, 1977; קלי ובייר, 1969 אצל סמילינסקי 1993; Lamb, 2000).

הילגרד (1965, אצל סמילנסקי, 1993), מציינת שתי תופעות פתולוגיות אצל היתום: תלות יתר בהורה שנותר בחיים וכן נטייה לחיות מחדש את החוויה הטראומטית בתאריכים מסוימים. היתומים מרגישים פגומים, נחותים וחסרי ביטחון, עקב היותם חריגים בחברה. אובדן הערך העצמי מביא לניתוק ולבידוד חברתי והגנת יתר מהחברה מזיקה כי היא מעוררת תחושת דחייה אצל הילד.

מחקרים אחרים מצביעים על קשיים בהתהוות הזהות המינית כתוצאה מהיעדר אב (בלנצ'רד ובילר, 1971; ליין וסוריי, 1959; הרצוג וזולדאק, 1962; סנטיקוק, 1977 אצל סמילינסקי, 1993). לבן המאבד אב, חסרה דמות גברית שממנה הוא אמור ללמוד את התכונות והתפקידים הגבריים. מות האב  עלול  לפגוע בהזדהות הגברית של הילד ולהביא לחפש דמויות חלופיות להזדהות. הדמויות הנבחרות, על פי רוב, "מושלמות" בגבריותן, מעין גיבורי על (כמו סופרמן, שחקנים וכדומה). גיבורים אילו מאופיינים לעיתים בהתנהגות אלימה שדרכה מתעל הילד את כעסו על האובדן. באופן לא מודע, מחפש הילד דמות אב חלופית. ילדים צעירים "מאמצים" קרובי משפחה ומתבגרים ימצאו דמות זו במדריך נוער או במפקד צבאי למשל. הפגיעה בהתגבשות הזהות הגברית מובילה לקושי של הבן להיפרד מאימו ואף לתקשר עם בנות ולמצוא בת זוג מתאימה. העדר האב אשר משאיר את האם לבדה, מאפשר מרחב לפנטזיות בלתי מודעות ודחפים של הילד שעלול לראות עצמו כבן זוגה של האם (דבר שעלול להתאים לצרכים של האם). תחושת האובדן והבלבול שחש הילד עלולות להשפיע גם על תחומים אחרים בחייו ולהתבטא בהתנהגות חסרת מעצורים וגבולות (כגון: בעיות משמעת, לקיחת סיכונים ועוד). הקשיים יכולים להתבטא גם בבחירת מקצוע ובקבלת מרות של דמות גברית (גרנות, 2000).

בת המאבדת אב, מאבדת בעצם את מי שאמור היה להיות "המחזר" הראשון בחייה. היא נותרת עם תחושה שהאב נטש אותה ושגברים אחרים לא יאהבו אותה וינטשו אותה אף הם. הילדה זקוקה לגבר שייתן לה חוויה אבהית, שיאהב אותה ויחזר אחריה. בתת המודע, היא כועסת על גברים, אך זקוקה להם מאוד. היא נוטה לחפש את הגבר האידיאלי ויכולה לחזר אחרי גבר עד כדי ביטול אישיותה (גרנות, 2000; לנארד, 1988).

 

קשיים בתחום החברתי

מחקרים מצביעים על קשיים ביחסים הבינ-אישיים ובהסתגלותם החברתית כתוצאה מהיעדר אב. ליתומים התנהגות אנטי-חברתית, קשיים בקבלת אחריות חברתית ונטייה לנגטיביזם. כמו כן הם יש להם נטייה לבעיות משמעת, בעלי שליטה נמוכה יותר, חסרי ביטחון, מתרגזים בקלות יחסית, נוטים למצבי רוח ומפגינים פחות השתתפות בפעילות חברתית. נמצא גם קשר בין אובדן אב להתנהגות עבריינית, לאלכוהוליזם ונטייה לשימוש בסמים (אטינסון ואובסטן, 1974; אלכנדרוביץ, 1969; בולבי, 1970; בילר, 1979; ווב, 1970; ליפשיץ, 1974; לקוגנה ולזה, 1976; מוריארטי, 1967; מיטשל, 1974; סמילנסקי, 1975; קורטס ופלמינג, 1968 אצל סמילינסקי, 1993; Lamb, 1993).

 

קשיים בתחום הלימודי-הכרתי

נמצא קשר בין יתמות מאב לבין קושי אינטלקטואלי הן בבית הספר היסודי והן בתיכון. מחקרים שנעשו בחו"ל מצביעים על כך שיתומים הם תת משיגים – הם אינם מנצלים את מלוא כושרם השכלי, ההישגים הלימודיים ורמת התפקוד ההכרתי שלהם נמוכים מאלו של בני גילם שאינם יתומים. ליתומים ציונים נמוכים יותר, הם מפגינים פחות שיתוף פעולה והרגלי עבודה, ונעדרים הרבה יותר מבית הספר.  כמו כן נמצא כי ליתומים מאב יש קשיים בחשיבה אנליטית ומתמטית ונטייה לפתח כשרים מילוליים יותר מאשר כשרים מתמטיים. (בלנצ'רד ובילר, 1971; ברנשטיין, 1976; ווב, 1971; ליפשיץ, 1976; מיטשל, 1974; סמילנסקי, 1975; סמילנסקי ודיקסל, 1977; קוקס, 1976; קורטס ופלמינג, 1968; קרסקימבני, 1964  אצל סמילנסקי , 1993;  Lamb, 2000;(Grimm-Wassil, 1994

לסיכום, ההשפעות של היעדר דמות אב הן: קשיי הסתגלות פסיכולוגיים, הישגים אקדמיים גרועים, התנהגות אנטי חברתית, קושי ביצירת ושימור מערכות יחסים אינטימיות.ילדים המתחנכים ללא אבות יפגינו, בממוצע, יותר סימנים של חוסר הסתגלות פסיכולוגית, הסבירות שיסבלו מקשיים בבית הספר גבוהה יותר, יפגינו הישגים גרועים בלימודים או ינשרו מבית הספר. הסבירות גבוהה יותר שהם יהוו חלק בנתונים הסטטיסטיים של עבריינות, שהם יפגינו התנהגות אנטי חברתית בלתי מקובלת ושהם יתקשו ביצירת ושימור מערכות יחסים אינטימיות, בייחוד מערכות יחסים עם בני המין השני עם המעבר לגיל הבגרות (Lamb, 2000). עם זאת, בין היתומים אפשר למצוא הבדלים אינדיבידואליים רבים וישנם כאלה שבעזרת סיוע, תמיכה ועידוד מתאימים מגיעים להסתגלות טובה ולעיתים אף טובה יותר מזו של ילדים שאינם יתומים.      

 

פרק 3. ב. בת ללא אבא

אב נוטע בילדיו, ובמיוחד לבנותיו, תחושות ביטחון והגנה. תחושות אלה מאפשרות לילד להיפרד מאימו ללא פחד ולחוות את העולם דרך משקפיים נוספים. תחושות אלה למעשה מהוות אלמנט מפתח במערכת היחסים בין אבות וילדיו, ומעצבות במידה רבה את התפתחותם. כאשר בת מאבדת את אביה, היא מאבדת גם את תחושות הביטחון וההגנה שהעניק לה. כתוצאה אובדנו משפיע על חייה, על תפיסתה את העולם ותפיסתה את עצמה (מרדוק, 1998; Griffin, 1998). בנות מתאפיינות בכל התסמינים שצוינו בפרק הקודם אך פרק זה יעסוק בהשפעות ובהשלכות העיקריות של אובדן האב על חיי בתו.

Turnbull ( in Clea, 20011991) שם לב כי אובדן אב הפריע במיוחד למעבר של נערות צעירות לבגרות ולעצמאות. ההפרעה הייתה לשני הכיוונים: מחד, אובדן אב עלול היה לגרום לתלות מוגברת באם ולנסיגה להתנהגויות ילדותיות יותר, ומאידך, אובדן אב עלול היה לגרום להתבגרות מוקדמת של הבת. טורנבול חקר את הנושא והציע כמה סיבות לשינויים אלה: הוא ראה שאמהות אלמנות נשענות על ילדיהן לתמיכה ולכן ישנן בנות שמתבגרות מהר יותר כדי לעזור לאימן ולתמוך בה. עם זאת, ישנן בנות שחוזרות להתנהג בהתאם לשלב מוקדם יותר על מנת לנחם את עצמם ואת אימם. בנות אלה מאמינות שלאימן יהיה יותר קל להתגבר על האובדן אם היא תצטרך לטפל בהן ולכן עולים בהם שוב צרכי תלות באם. בשני המקרים טורנבול שם לב כי הבנות חשו כמיהה רגרסיבית לאב (Turnbull, 1991 in Clea, 2001 ). כמיהה זאת זכתה אצל חוקרים אחרים לשם "רעב לאב" "Father hunger" (Herzog, 2001; Jones, 2005).

לפי הרצוג (Herzog, 2001) האב עוזר לילד, ללא קשר למגדר, ללמוד להשתלט על דחפים אלו ע"י הקניית נורמות וקביעת כללים. בהיעדרו עשוי הילד לפתח סימפטומים של "רעב אבהי" (Father Hunger). במצב זה, של היעדר (פיזי או רגשי) של האב, הילד עשוי להראות סימפטומים הכוללים סיוטים, וניסיונות קיצוניים לבטא או להשתלט על כעסים ואגרסיות (Herzog, 2001; Jones, 2005). בנות של אב נעדר גדלות בלי החוויה היום יומית של אכפתיות, דאגה ואהבה במגע עם גבר. בלי התחושה של להיות מוערכת ונאהבת על-ידי ה"אחר". במצב כזה קשה לבחורה צעירה לצמוח, התפתחותה הרגשית עלולה להיתקע והיא עלולה לסבול מגעגועים וכמיהה לאותה אהבה שונה, אחרת, והיא תמיד רעבה לאב שיפצה אותה (Clea, 2001; Krohn & Bogan, 2001). רעב זה עולה על פני השטח לאורך כל החיים. ההתמודדות עם מצב זה קשה, במיוחד לאור העובדה שיופי והישגים, משפחה וידידים, ואפילו ילד אהוב אינם יכולים להשביע רעב זה (ליפשיץ, 2005; Clea, 2001).

לעיתים בת של אב נעדר מנסה להשביע את הרעב לאב דרך קשריה עם גברים אחרים בחייה.  כאמור, מכיוון שהאב הוא הגבר הראשון בחייה של בתו, האינטראקציה ביניהם משפיעה על יחסיה הבוגרים עם גברים (מרדוק, 1998). בנות עם אבות מעורבים לומדות כיצד להיות באינטראקציות עם גברים כשהן לוקחות את מערכת היחסים אב-בת למודל לחיקוי. יש להן לא רק גבר אכפתי לשוחח איתו אלא גם תחושה של קבלה, בידיעה שלפחות גבר אחד אוהב אותן. לנשים ללא אב (או עם מגע מועט עם אביהן) לא היה מודל לחיקוי ולכן לעיתים קרובות יש להן קשיים במערכות יחסים מתמשכות עם גברים (Grimm-Wassil, 1994). 

פעמים רבות הבת מאשימה עצמה בנטישתו של אביה, ומשתדלת דרך קבע להיות "טובה מספיק" כדי לזכות באהבה שלו או של אחר (מרדוק, 1998) וכך אולי גם להשביע את הרעב לאב. במקרים כאלה עלולה הבת להתנהג כמו עלמה הנצחית. עלמה נצחית היא אישה שנותרת ילדה מבחינה פסיכולוגית. היא תלותית ונוטה לקבל את הזהות שאחרים משליכים עליה. במעשה זה היא מוותרת על כוחה למען האחרים, אך גם על האחריות לעיצוב זהותה. היא אינה מצליחה לעיתים קרובות להזדהות עם התכונות שאב חיובי יכול לעזור לה לפתח, ואף אינה מכלילה אותן באישיותה. מדובר בתכונות כגון מודעות, משמעת, אומץ, החלטיות, הערכה עצמית, כיוון. לכן, האישה נותרת חלשה וחסרת אונים, ללא משאבים, חוששת לנסות לפעול באורח עצמאי שחייה מנווטים על-ידי אחרים. העלמה מוסרת את כל כוחה לגבר. היא תלויה בו, היא קורבן הנתון לחסדיו של הזכר החזק. הוא הקובע את התנאים, והיא מקבלת אותם מרצון או בהכרח. לאחר שמסרה את כל כוחה לגבר, רק מעט מן המעט נותר עבורה, ובטחונה העצמי והערכתה העצמית נמוכים ביותר (לנארד, 1988).

ניסיון נוסף להתגבר על הרעב לאב על-פי לנארד (1988) הוא באמצעות הזדהות עם זהות גברית כפי שעושה האמזונה החמושה. האמזונה החמושה היא אישה אשר אביה לא היה הנמצא או לא העניק לה את מה שהייתה זקוקה לו, ולכן פיתחה אגו גברי חזק באמצעות הישגים או דרך מאבק למען מטרה, או תוך כדי הימצאות בעמדת כוח אשר ממנה הן יכולות להכתיב את הכללים. הזהות הגברית משמשת לעיתים קרובות רק קליפת מגן, שריון נגד כאב הנטישה או הדחייה מצד האב, או שריון נגד החולשה והפגיעה. אף שהשריון מגן מפני רגשות נשיים ופן רך של, היא נוטה עקב כך להתנתק מהיצירתיות שבתוכה, מיחסים בריאים עם גברים וכן מספונטאניות וחיוניות של חיי השעה.

האמזונה נוטה לראות את הגברים כחלשים, נחותים, חסרי אונים; היא עצמה הדמות החזקה, היא הדמות העצמאית. בעולמה יש לגברים משמעות מועטה בלבד, אם בכלל (לנארד, 1988).

            בנות ללא אב מנסות לעיתים לפצות את עצמן על אובדן תשומת ליבו של האב באמצעות השגת תשומת ליבם של גברים אחרים בני גילם ומבוגרים יותר. הן משיגות את תשומת ליבם של הגברים בהתנהגות פרובוקטיבית, חיפוש מגע פיזי ושימוש במיניותם. הן מתחילות לקיים יחסי מין בגיל צעיר כשלרוב את להן את הבגרות והבשלות הנחוצה לכך. כתוצאה ישנם מקרים רבים יותר של הריון לא מתוכנן בקרב בנות מתבגרות ללא אב (Grimm-Wassil, 1994; Mattox, 1999 in Krohn & Bogan, 2001) .

לעיתים כשילדה מאבדת את אביה האובדן כה כואב וכה מוחלט עד שכל תזכורת שלו גורמת לחרדה גדולה. אובדן כזה מונע מהילדה שנים רבות של משפחתיות עם אביה, עם גבר, שיש לו תפקיד כה גדול בהתפתחותה. נשים שאיבדו את אביהן בילדותן מרגישות נבגדות ע"י בני המין השני,  והלקח שהן לומדות ממות האב הוא שאם אביהן יכול למות, אולי לא ניתן לסמוך על שום גבר. היא נותרת עם תחושה שהאב נטש אותה ושגברים לא יאהבו אותה וינטשו אותה אף הם. לכן, עבור חלק לא מבוטל מנשים אלה הפחד הגדול ביותר כתוצאה מחיים ללא אב איננו הפחד מהמוות אלא הפחד מגברים (Clea, 2001).

בנוסף, אם האב אינו זמין לבתו במהלך התפתחותה, היא איננה יכולה  ללמוד על הצד הגברי שבעולם ובתוכה. היא מסתמכת על הדברים שהיא שומעת מאימה ומקרובי משפחתה ועל רשמים תרבותיים, וכן על הדמיונות המתפתחים בה עקב המציאות הלוקה בחסר. לכן, הבת עלולה לגדול עם השקפה שלילית על אביה ועל גברים בדרך כלל, ועם יחס מעוות כלפי הגבריות שבתוכה (לנארד, 1988).

במחקרים נמצא כי נשים רבים שגדלו ללא אב התחמקו ממערכות יחסים אינטימיות והראו סימני פחד סימביוטיים לאיבוד בן זוגם כפי שאיבדו את אביהן. במחקרים אחרים, נשים דיווחו על פחדים מעורפלים מגברים לא מוכרים ומאיימים. חלק מהפחדים הללו אכן נבעו מהעובדה שהגברים אלה לא היו מוכרים, אך לטענת החוקרים, חלק גדול מהפחדים היו תגובה לכאב הגדול שהנשים חשו כשאביהן מת. מחקרים נוספים שהשוו בין נערות שגדלו ללא אב ונערות שגדלו בבית עם שני הורים הוכיחו כי היתומות חרדות יותר מגברים ויש להן כישורים לקויים בתקשורת ובהתייחסות לגברים. בנות שאביהן נפטר היו יותר מאופקות ליד גברים מבוגרים, הן נזהרו ממגע גופני איתם ולעיתים רחוקות חייכו אליהם ((Clea, 2001; Grimm-Wassil, 1994.

נמצא גם כי בנות ללא אב נמצאות בסיכון מוגבר לסבול מהתעללות מינית וכי ישנה סבירות גבוהה יותר שהן יהיו קורבנות לאנסים ולפדופילים (Clea, 2001). ניתן להסביר זאת לאור העובדות שבנות ללא אב נהנות מתשומת לב גברית ועקב חוסר ניסיונם עם בני המין השני הן אינן מבינות כי מדובר בתשומת לב שלילית. בנוסף Popeneoe (1996)  מציין כי בנות ללא אב פגיעות יותר מהסיבה הפשוטה שאין להם הגנה מההורה השני. אם חד הורית בדרך כלל עסוקה מדי בלשרוד ולהשתלט על שאר תחומי האחריות שלה ואינה מצליחה להגן על בתה.

בכל מקרה שבו האב נעדר, ובפרט במקרים בהם האב הולך לעולמו, ההתפתחות הרגילה של הילדה מופרעת. אובדן האב מהווה עבור הילדה אובדן של דמות אהובה, סמכותית, המעניקה הגנה, יציבות וכוח ומייצגת את העולם האובייקטיבי, המחשבה והאינטלקט. אובדן אב אהוב תמיד יהיה חוויה קשה עבור הבת, אך העיתוי ונסיבות מותו של האב משפיעים במידה רבה על תגובת  הבת לאובדנה. אם אב מת כאשר ביתו עדיין ילדה, ועדיין לכודה באידיאליזציה שלו, יהיה לה קשה להיפרד ממנו גם בבגרותה. אבל אם היא הצליחה לכונן איתו מערכת יחסים בשלה, משוחררת מצורך ותלות ומלאה בכבוד הדדי, יהיה לה קל יותר להתמודד עם מותו הבלתי נמנע.

"בת של אבא". בת של אבא היא בדרך כלל הבת הבכורה או היחידה. כילדה קטנה היא "הילדה של אבא", הרואה באביה אידיאל ומתנכרת לאמה. היא בבת-עינו של אביה ומקבלת ממנו יחס מיוחד. בת של אבא מתמקדת ביתרונות של אביה ומתעלמת מחסרונותיו, במקום זה היא מתמקדת בחסרונותיה של אימה. היא מתרגלת להעדיף גברים וערכים גבריים, ולעיתים קרובות פוטרת נשים כנחותות. בת של אבא מפתחת את תכונותיה הגבריות בשלב מוקדם, כאשר היא מנסה לחקות את אביה ואת עולם הגברים. הזדהותה עם אביה נותנת לה תחושת ביטחון עצמי ויכולת, אבל הניתוק מאימה פוער פצע עמוק בלב-ליבה של נשיותה. יחסה לגופה, היצירתיות שלה, הרוחניות שלה, ויכולתה לנהל מערכות יחסים אינטימיות, ניזוקים (מרדוק, 1998).

סיכום

במאמר זה בחנתי את תפקיד האב לאורך ההיסטוריה ואת חשיבות האינטראקציה בין אבות וילדים. במהלך כתיבת העבודה שמתי לב לאמירה חוזרת ונשנית לגבי החסר בספרות המקצועית בנוגע לאבהות, לתפקידי האב ומשמעותו בחיי הילדים. בנוסף, שמתי לב לכך שרוב הספרות הנוגעת לקשר זה באה מכיוון של פסיכולוגיית הילד, ללא התייחסות מרובה לעולמו הפנימי של האב ולמשמעות הקשר עבורו.

בנוסף שמתי לב לכך שיש מעט מאוד ספרות העוסקת באינטראקציה אבות-בנות. נושא זה נחקר מעט מאוד בעולם בכלל ובישראל בפרט. בשנים האחרונות ישנם מחקרים העוסקים בשאלת המגדר ובקשר בין מגדר ההורים ומגדר הילדים. מחקרים אלה נוגעים בתחום אך אינם מספקים. מחסור זה הפריע לי מאוד כלל שהעמקתי את ידיעותיי והבנתי את חשיבות הקשר.

בחנתי את ההשפעות של אובדן אב על ילדיו באופן כללי ולאחר מכן בחנתי את ההשפעות הייחודיות שיש לאובדן אב על בנות. גם כאן היה בולט המחסור במחקרים בארץ ובעולם. בדרך-כלל כאשר מדברים על יתומים בארץ ישראל מדובר על יתומים מאב שנהרג במלחמה, אין הפרדה בין יתומים ויתומות ובין סיבות שונות לאובדן אב.

            בכל התחומים שציינתי יש לערוך מחקרים נוספים ועדכניים יותר. רוב המחקרים שבנמצא ישנים ותהיתי אם לא אבד הכלח על ממצאיהם בעידן המודרני בו אנו חיים.

 

רשימת מקורות

 

אוונס, ד.(2005). מילון מבואי לפסיכואנליזה לאקאניאנית. הוצאת רסלינג : תל-אביב.

 

אריקסון, א. (1960). ילדות וחברה, מרחביה: הוצאת פועלים.

 

דן, ד. (2005). דמות האב במשפחה ובחברה : תפיסת התפקיד, השפעות וקשרי הגומלין בין האב לילדיו כפי שהם משתקפים בשירה לילדים - במקראות לספרות, לגן ולכיתות היסוד משנות השלושים ועד ימינו. עבודת מוסמך, האוניברסיטה העברית ירושלים, ירושלים.

 

ויניקוט, ד.ו. (1982). הילד, משפחתו וסביבתו. תל אביב: ספריית פועלים.

 

ולצמן, ג. (2005). הקשר בין קונפליקט בית-קריירה של אבות לבין כמות וסוג האינטראקציה שלהם עם ילדיהם הצעירים : השלכות על התפתחות ניצני אוריינות. עבודת מוסמך, אוניברסיטת תל-אביב, תל אביב.

 

חזן, מ. (1999). קחי את חיי והניחי אותי לנפשי. לקט הרצאות: אשנב לעולמה של המתבגרת, ירושלים: מכון סאמיט.

 

כהנה, ב. (2004). אבות ובנים. אבות ומתבגרים לקט הרצאות מיום עיון שהתקיים בנובמבר 2004. מכון סאמיט עמותה לשירותי טיפול שיקום פסיכוסוציאלי ורווחה, ירושלים.

 

לב, ל. (1991). השפעת מידת הימצאות האב בבית על תפישת ההורים את עצמם ואת ילדם, ירושלים: מאגנס.

 

לוי-שיף, ר. (1986). אהבות בגיל הרך, הרבעון הישראלי לפסיכולוגיה, 4, עמ' 27-14.

 

ליפשיץ, ע. (2005). יחסי אב ובת.

http://www.bsh.co.il/ShowArticle2logic.asp?ArticleId=2205&CategoryId

 

לנארד, ל.ש. אשה פצועה על יחסי אבות ובנות. תורגם ע"י חניתה רוזנבליט. הוצאת מסדה 1988 ת"א.

 

סטוצקי-באר, ה. (2008). ילדה של אבא. וגם אמא.

http://www.nrg.co.il/online/43/ART1/761/560.html

סולברג, ש. (1994). פסיכולוגיה של הילד ושל המתבגר: מבוא לפסיכולוגיה התפתחותית, ירושלים: משכל.

 

סמילנסקי, ש. (1993). פסיכולוגיה וחינוך של ילדים יתומים. קריית ביאליק: אח.

 

פרויד, א. (1992). תקינות ופתולוגיה בילדות: הערכות על ההתפתחות, תל אביב: דביר.

 

Aldous, J. & Mulligan, G.M. (2002). Fathers’ child care and children’s behavior problems: a longitudinal study. Journal of family issues, 23, 624-647.

 

Bernard, j. (1995). The good provider role: its rise and fall. In M.S. Kimmel & M.A. Messner (Eds.), Men lives. Allyn and Bacon

 

Block. H.B. (1973). Conceptions of Sex Role: Some Cross Cultural and Longitudinal Persrectives. American Psychologist, vol 28, 512-526.

 

Blos, P. (1957). Preoedipal Factors In The Etiology of Female Delinquency. Psichoanal. St. Child, vol 12. pp. 229-249.

 

Boose, L. E. (1989). The Father’s House and the Daughter in It: The Structures of Western Culture’s Daughter-Father Relationship. In Daughter & Father. Edited by Lynda E. Boose and Flowers Betty S.

 

Johnson, M.M. (1982). Fathr and “Femininity” in Daughters: A revew of the research. Sociology and social research, 67 (1).

 

Kimmel D.C. & Weiner, I.B. (1995). Adolescence: A Development Transition. New York: John Wieley & Sons. 223-269.

 

Goodenhough, E. (1957). Interest in Persons as an Aspect of Sex Differences in the Early years. Genetic Psychology Monographs, 55, 287-323.

 

Krohn, F.B. & Bogan, Z. (2001). The effects absent fathers have on female development and college attendance. College Student Journal. 35.4 (Dec 2001): p598-600.

 

Lifshitz, M. (1976). Long-range effects of father loss: The cognitive complexity of bereaved children and their school adjustment. British journal of medical psychology, pp. 189-197.

 

Lohr, R., Legg, C., Mendell, A., & Reimer, B. (1989). Clinical observations on interferences of early father absence in achievement of femininity. Clinical Social work journal. 17(3), pp.351-365.

 

Mussen, P.H. & Rutheford, E. (1963). Parent-child relation and paternal personality in relation to young children’s sex-role preferences. Child Development, 34, 589-607.

 

Pleck, J. (1987). American fathering in historical perspective. In M.S. Kimmel (Ed.), Changing men: New directions in reaserch on men and masculinit (pp. 83-95). Newbury Park, CA: Sage.

 

Rebelsky, F. & Hanks, C. (1971). Father verbal interactions with infants in the first three mounts of life. Child development, 42, 63-68.

 

Shulman, S.H., & Seiffge-Krenke, I. (1997). Father and adolescents- development and clinical erspectives. London  and New York: Routledge.

 

Tronick, E.Z. (1989). Emotions and emotional communication in infants. American Psychologist, 44, 19-112.

 

Zoja, Z. (2001). The father-Historical, psychological and cultural perspectives. Brunner-Routledge.

bottom of page