שלבים בהתפתחות המיניות

​

התפתחות המיניות והתנהגות מינית בריאה מתוארים בזאת בשלבים המתחילים מרגע היוולדנו (ואף קודם לכן). השלבים מתייחסים לצדדים השונים, השלובים זה בזה, והקשורים להתפתחות פיזיולוגית-הורמונלית, נפשית, חברתית והשפעת המשפחה. מטרת סקירה זאת היא להראות כיצד הזהות המינית נבנת בהקשר המשפחתי והחברתי תוך התייחסות לתהליכים מגדריים המבנים ולמה שמוגדר כ'נשי' ומה כ'גברי'.

​

​

שלב א': גילאים 0 – שנתיים

​

ההתפתחות המינית הביולוגית מתחילה במהלך ההריון.

מערכת המין מתחילה להתפתח אצל בנים באמצע ההריון. זקפה מתחילה להופיע בסביבות גיל 16 שבועות, ויכולת ההתלחלחות בנרתיק אצל בנות מתחילה אף היא באותו זמן.

עד גיל 7 או 8 חודשים בנים מגלים את הפין שלהם. בנות מגלות את הפות חודשיים מאוחר יותר.

תינוקות בנים מקבלים זקפה מספר פעמים במהלך היום או בשעת השינה, לפחות 3 פעמים בלילה. נרתיק הבנות מתלחלח בערך באותה תדירות.

מבחינה דינמית הרי שהשנה הראשונה מאופיינת בהתפתחות על בסיס החושים. להנאה החושנית של ההורים מהטיפול בתינוק יש משמעות והיא משליכה על היכולת ליהנות מחושניות מאוחר יותר בחיים.

בשנה השנייה מתחיל התינוק להתמודד עם הצורך לשלוט בכל דבר - בדחפי החיפוש והחקירה, בכעס, בקנאה ובסוגים שונים של סיפוקים מיניים.

​

​

שלב ב': שנתיים עד חמש

​

ילדים בגילאים אלו סקרניים ביותר בנוגע לגופם ולגופו של בן/בת המין השני. הם מחפשים הזדמנויות לגעת באיברים מוצנעים של עצמם ושל אחרים, לומדים את שמות איברי המין וניתן ללמדם כללים בסיסיים הקשורים בהיגיינה. בשלב זה נלמדים גם מושגים הקשורים ל-פרטיות, גבולות  והסכמה. יש עיסוק רב בכל הקשור לצרכים (השלב האנלי).

מבחינה דינמית – סביב גיל 3.5 שנים הילדים מתחילים להיות עסוקים מאוד בתחרות. פרויד האמין שבתקופה זו הילד נמשך לאמו (תסביך אדיפוס), מתאכזב שאין לה פין ואילו הבת מנסה להתנער מהזדהות עם אמה ולרצות את קרבתו של האב (תסביך אלקטרה). זו תקופה של תחרות בין האב לבין הבן ובין האם לבין הבת – ברמה לא מודעת – אך נחווית על-ידי הילדים. כפתרון לקונפליקט – הבן מקבל עידוד להתרחק מאמו (הפיצול שבין מין לבין אהבה) והבת מקבלת עידוד להתקרב לאמה ולהיות דומה לה.

זו תקופה של עיבוד הזהות, כשנבנית הזהות המגדרית. מופיעה בגילאי שנה עד 3 שנים, ומתבססת בד"כ בין 4 שנים ל-8 שנים. תהליכים סכמטיים של מגדר קשורים לתפיסת העולם במושגים של גבריות ונשיות וקשורים בקשר אינטראקטיבי לקונטקסט החברתי בו חיים. אלה מופנמים ומהווים חלק מההערכה העצמית ותפיסת הזהות האישית.

אנו רואים שההבניה של המיניות מתרחשת כבר בשני השלבים הראשונים של החיים, ובאה לידי ביטוי כבר באופן בו מטפלים ההורים בתינוק הקטן, המידה בה הם חווים את הטיפול בו כחוויה חושנית, ההתייחסות לשלב השליטה בצרכים והאופן בו מתייחסים בהבנה לסקרנות כלפי הגוף ומכלול איבריו.

המשחקים המיניים יחשבו כבלתי נורמאליים כשהסקרנות נעשית כפייתית, כשההתנהגות המוצגת היא חיקוי להתנהגות מינית מבוגרת מסוימת, או כשההתנהגות כוללת כפייה ופגיעה באחרים, או פציעה ופגיעה בעצמם.

​

​

שלב ג': שש עד תשע שנים

​

בגילאים אלו ממשיכים הילדים לגעת וללטף את איבריהם המוצנעים, רבים מאוננים, אך משתדלים לעשות זאת בצנעה. העניין בגוף הזולת ממשיך להתקיים, אך הוא משתנה מסקרנות למשחקים כמו 'רופא' או 'תראה לי ואראה לך'.

בתקופה זו אפשר לראות בנים שמתחילים להשוות את איבר מינם, וילדים רבים מתעניינים מאוד במילים הקשורות למין ובבדיחות גסות. חקירת איברי המין מכוונת לבדיקה בנוגע לשאלות של הריון ולידה.

סביב גיל 9 לערך מתחילים ילדים לחפש אחר מידע אודות מין ופעילויות מיניות, והדבר יתבטא בחיפוש אחר תמונות פורנוגרפיות, דיאגרמות ועוד.

מבחינה דינמית – גיל זה נחשב על-ידי פרויד כתקופת החביון, אך אין הדבר כך. הילדים ממשיכים להתפתח כיצורים מיניים וסקרניים, והזהות המגדרית ממשיכה להתבסס. ההבנה שמין ומגדר נשארים קבועים, לעומת גובה וצורת שיער היכולים להשתנות, מתבססת. מרבית הבנות תופסות את עצמן כשייכות למגדר הנחות יותר מבחינה חברתית (חוויה של 'שוליות חברתית'). בשלב זה בנים נוטים להיות פחות סבלניים מאשר בנות כלפי המין הנגדי וכלפי העיקרון של שיוויון מיני.

החברויות של בני אותו מין קרובות יותר ובאות להתמודד עם קנאה ותחרות.

אנשי מקצוע רבים מאמינים ששנות ביה"ס היסודי הן השנים החשובות ביותר לפיתוח של חשיבה מוסרית הקשורה לפיתוח של יכולת אמפטיה ולקבלת החלטות נכונות. כל אלה מהווים חלק מהבסיס לבריאות מינית בבגרות. הדבר קשור ל'אתיקה של יחסים', כשהכוונה לדיבור על מוסר ביחסים, מה נכון ומה – לא ועוד.

התנהגות תחשב כ'לא נורמאלית', בשלב זה, אם תכלול חדירה, נישוק איברי מין, מגע מיני אורלי, או חיקוי יחסים מיניים של מבוגרים.

​

​

שלב ד': גילאי 10 עד 13 שנים

​

בשלב זה מתחילה ההתפתחות הפיזיולוגית הורמונאלית לבוא לידי ביטוי – בעיקר אצל בנות (גילאי 10-11) ואצל בנים (11-12 – בממוצע). בתקופה זו הגוף נעשה בוגר מבחינה מינית, ומפתח את יכולת הפוריות שלו. בני נוער נוטים להשוות את התפתחותם לזו של האחרים, ולשאול את עצמם האם הם "נורמאליים".

 אצל בנות מופיעים ניצני שדיים, מתחיל שיעור בבית השחי ובפות, הפרשה אפשרית בתחתונים וריח מבתי השחי. זאת יחד עם התעגלות הגוף וגדילה בגובה. בממוצע מקבלות הבנות את הוסת הראשונה סביב גיל 12 שנים.

אצל בנים מופיעים שינויים דומים – צמיחה לגובה, שינוי בקול (צמיחת מיתרי הקול), ריח המופרש מבלוטות הזיעה, גדילה של הפין וכיס האשכים, שיעור בבתי השחי וסביב הפין. יתכנו תופעות של קרי לילה עקב גירוי לא רצוני.

האוננות נמשכת בגיל זה והיא התנהגות רגילה מבחינה מינית. בגילאים אלה ממשיכים  ביצירת מערכות יחסים עם חברים בני הגיל, ומתחילים להיות מעורבים בהתנהגויות מיניות העלולות לכלול נשיקות, מזמוזים ואפילו חדירה.

הפעילות המינית יכולה להיות הטרוסקסואלית, אך גם עם בני אותו מין.

ממשיכה הסקרנות העזה הבאה לידי ביטוי – בין היתר - בצפייה באמצעי תקשורת פורנוגרפיים.

ההתנהגות המינית, בשלב זה, תחשב כלא נורמאלית, אם תכלול יחסים עם ילדים יותר צעירים.

 

​

סיכום השינויים הפיזיולוגים אצל הנערה: (9-16)

​

1. גדילת הרחם, החצוצרות והשחלות.

2. תחילתו של תהליך המחזור החודשי, הכולל את הופעת הווסת.

3. הופעתן של הפרשות שקופות מהנרתיק.

4. הופעת שיער הערווה ובבית השחי.

5. התפתחות השדיים עקב הצטברות רקמות שומן מתחת לפטמות.

6. הצטברות שומן באזור האגן, הבטן והירכיים.

7. שינוי בריח הזיעה והגוף.

8. שינוי במרקם העור (שומני יותר).

9. צמיחה מוגברת לגובה (11-12).

 

​

סיכום השינויים הפיזיולוגים אצל הנער: (10-16)

​

1. גדילה של האשכים והפין.

2. יצור תאי הזרע.

3. הופעת קרי לילה.

4. צמיחת שיער על הפנים, הגוף (חזה וגפיים), בבית השחי ובמפשעה.

5. התרחבות הכתפיים.

6. התפתחות השרירים והעצמות.

7. התעבות הקול.

8. שינוי בריח הזיעה והגוף.

9. שינוי במרקם העור (שומני יותר).

10. צמיחה מוגברת לגובה (13-18).

 

​

שלב ה': גיל ההתבגרות – גילאי 13 עד 19

​

בגיל ההתבגרות בוחנים שני המינים את יכולת התחרות והחיזוק שלהם. הם לומדים להתייחס למתחרים בהגינות, להחזיק בקשר, לשמור על גבולות. אם שלב זה אינו עובר בשלום עלול האדם להיתקע בשלב של אמביוולנטיות. לא להיות מרוצה אף פעם מבחירתו. הנישואין יתפסו כאירוע מסרס. האמביוולנטיות תגרום גם לפיצול בין אהבה לבין מין. אנשים יטעו לחשוב שבתוך הנישואין אין תחרות.

המיניות הופכת להיות גם התייחסותית ולא ריאקטיבית ואימפולסיבית בלבד. יש התייחסות לאובייקט. הבנים מאמצים דפוס של כיבוש ואילו הבנות – של פתיינות.

בגיל זה המיניות יוצאת מהפנטיה לפרקטיקה. נוצר דחף לממש את הרצונות והתשוקות המיניות. המתבגר עסוק ביחסי מין והאם נמשכים אלי – או לא. הוא רוצה לקיים יחסים עם הפרטנר הכי טוב בשבילו, ושגם הוא יוגדר כפרטנר הכי טוב. אם גיל ההתבגרות עבר טוב יש תחושה של רגיעה מסוימת. זו חשיבה לאחר תהליך אבל מסוים – אבל על הרצון להיות מאוד אטרקטיבי.

(התפיסה האזרחית – החילונית אומרת ש'כל אדם אחראי לגבולות שלו', ולא משנה כמה גירו אותו. זוהי דרישה שקשה לפעמים לעמוד בה. לעומתה, הגישה הדתית – אוסרת על גירוי. מדגישה את המיניות כמופעלת מבפנים, ומי שמגרה מנודה גם כן (לא רק המתגרה).

הדבר מביא אותנו למושג הגבול במיניות. הגבול צריך להיות לא רק בהתנהגויות אלא גם במסרים. עלינו ללמוד להיות מודעים ולשלוט במסרים שאנו מעבירים (מה שמתפספס בחשיבה האזרחית). מתבגרים מחפשים גירויים בלתי פוסקים, מיניים ואחרים, ועליהם ללמוד על העוצמה של המיניות שלהם – מה יוצא החוצה ומה משפיע.)

התנהגויות סיכוניות בגילאים אלו – התנהגות פתיינית בצורה בולטת אצל נערות, קיום יחסי מין אוראליים ומלאים עם פרטנרים רבים, חוסר קשר עם הבית, חוסר שליטה בדחפים, אי קיומם של גבולות ויכולת איפוק. אצל בנים – הפרדה בולטת בין המין לבין ביטוי רגש, התנהגות כוחנית, צרכנות מרובה של פורנוגרפיה כמודל ליחסים, הליכה לזונות, חיפוש אחר מין מזדמן אצל נערות הנמצאות בסיכון אף הן.